עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, עבודה זרה פ"ב דף מא ע"ד\ה"ז, עמ' 1390

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

הסוגיה נפתחת בשאלת סתם התלמוד על המשנה, 'לא הן גזילות הן חבלות'. דיני גזילות וחבלות הינם חלק מדיני ממונות, לכן מברר בעל הסוגיה מדוע לא הסתפקה המשנה, בקביעה 'דיני ממונות בשלושה' אלא הוסיפה ופירטה גם 'גזילות וחבלות בשלושה'.

כתשובה לשאלה מובא בשמו של ר' שמעון בן יוחאי הפסוק 'וְאֵלֶּה הַמִּשְפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם'[1], אולם לא ברור כיצד הוא דורש אותו, ומה כוונתו.

ישנן שלוש אפשרויות להבנת דרשתו של ר' שמעון בן יוחאי:

א.      בעל הסוגיה מבאר את כוונת רבי שמעון בר יוחאי במשפט: 'אתא מימר לך כפשוטה דקרייא'. כלומר, סדר הבאת הדינים במשנה, תואמת את דרך הבאתם של הדינים בתורה בפרשת משפטים (שמות כ"א – כ"ב). כשם שבתורה נמסר הכלל ואחריו פֵּירוטו, כך במשנה, נאמר הכלל 'דיני ממונות' ולאחריו מובא פֵּירוטו, גזילות וחבלות.

ב.      דרישת הפסוק היא כפשוטו, והמשפטים משמעם דיני התורה[2].

ג.       דרישת הפסוק מרחיבה ורואה ב'משפטים' את מכלול הלכותיהם של חכמים, גזרותיהם ותקנותיהם. אולי אף מובלע בדרשה רמז לרצוי, שיהיו אלה המשפטים (החוקים) לפיהם ידונו בבתי הדין[3].