טומאה מושג מופשט המציין את ההפך מטהור ומקדוש, ועניינו תיעוב מפני זוהמה או מפני איסור תורה או איסור דרבנן[1]. טמא הוא מי שנגוע בטומאה. טמא הוא אדם או כלי שדבקה בו טומאה. [1] ערוך השלם ד', ערך 'טמא', עמ' 40.
