---

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 49 – 50   

  

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"א הי"ב – הי"ד עמ' 5

מכילתא דרבי ישמעאל (מהד' הורוביץ) מסכתא דפסחא פרשה ט"ז עמ' 59 – 60

בראשית רבה (וילנה) פרשת לך לך פרשה מ"ו סימן ח' 

בראשית רבה (וילנה) פרשת וישלח פרשה ע"ח סימן ג' 

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רב ניסים גאון בבלי ברכות יג ע"א

 

סוגה

מימרה, מדרש ומשל

 

עיון קצר באגדה

למשנתנו[1] מקבילה בתוספתא ברכות[2] ומצויה בה תוספת בשמו של בן זומא לפיה לא תוזכר בימות המשיח יציאת מצרים בלילות.[3] חכמים חולקים על בן זומא וטוענים כי "לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא יציאת מצרים מוסף על מלכויות, מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפילה".

כדוגמא לתוספת ההופכת לעיקר ומותירה את הקדום לטפל מובאים שמותיהם של האבות. תחילה יעקב " כיוצא בו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וגו' לא שיעקר שם יעקב ממנו אלא שיהא יעקב מוסף על ישראל ישראל עיקר ויעקב טפילה", ולאחר מכן[4] אברהם ושרה.[5]

ההבנה המצויה בתוספתא כי שינוי שמו של אדם הוא תוספת לשמו הקודם, ואין בו כדי לבטלו או לאסור את השימוש בו מהווה את הבסיס לסוגייתנו.

בחלק ההלכתי שבסוגיה קובע בר קפרא כי המשנה את שמו של אברהם לאברם עובר על מצוות עשה. רבי לוי מצטרף לאיסור ומוסיף כי המשנה את השם עובר גם על מצוות לא תעשה. דעתו  של בר קפרא נתמכת בחלק של הפסוק  "וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם", המעיד כי הקורא בשם אברם עובר על איסור לא תעשה, ואילו דעתו של רבי לוי נסמכת על הסייפא של הפסוק "וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם".

על קביעה הלכתית זו מובאת שאלה אנונימית שיש בה כדי לסתור את קביעתם של חכמים.

כיצד מתיישבת קביעת עם אמירתם של אנשי כנסת גדולה: "אַתָּה־הוּא֙ יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם" (נחמיה ט' ז'), שהרי קראו בשמו 'אברם'. בעל האגדה השיב: "שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו באה".

בדברים מצויה הנחה כי איסור קריאה בשם אברם הינו איסור מותנה; יש אברהם שלאחר כריתת הברית עם האל בו מובטח לו עתידו כאב המון גויים,[6]  ויש אברם הקודם לברית זו, ואין לערב בין תקופות אילו, אך גם אין להתעלם מייעודו הקודם.[7]

בתשובה טמונה תפיסת עולם המניחה שקיימת משמעות לשמו של האדם. יש אברהם "אב המון גויים" ויש אברם שלפני הבטחה זו, ואין אברהם כאברם. שינוי שמו של אדם אינו מוחק את עברו. קריאת השם מתייחסת למהות האדם, ומסיבה זו גם לאחר שינוי שם ניתן לעשות שימוש בשמו הקודם. בתוספתא מבוארת גישה זו על שמותיו של יעקב: "לא שיעקר שם יעקב ממנו אלא שיהא יעקב מוסף על ישראל ישראל עיקר ויעקב טפילה".

לפי תפיסה ערכית זו בודק בעל הסוגיה את האיסור בשימוש שמם הקודם של האבות ודוחה אותה, ומסתמן אף כאן שתפיסתו הערכית היא כי לשם ישנה משמעות, לכן אין לבטלו אפילו הוא השתנה.

- איסור השימוש בשם שרי לשרה נדחה מהסיבה שאיסור זה חל רק על אברהם.[8] 

- איסור השימוש בשם יעקב לישראל נדחה (כפי שנמצא בתוספתא) כי השם ישראל הינו

  תוספת שאינה מבטלת את השם ואת היעוד שבם יעקב.

בעקבות הגישה הערכית המשתקפת שואל בעל האגדה מדוע שמותיהם של אברהם ויעקב שונו ואילו שמו של יצחק לא שונה. לשאלה זו תוקף משנה בהיות שלושתם אבות האומה. תשובתו מתמקדת בזהות נותני השמות. שמותיהם של אברם ויעקב ניתנו על ידי בני אדם, ובסמכות האל לשנותם ובכך לשנות את ייעודם. שמו של יצחק ניתן מלכתחילה על ידי האל, ושם שניתן על ידי האל משקף נאמנה את מהות האדם שנקבעה על ידו, ולא ניתן לשנותה.

---