|
|||||
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש
עיון קצר באגדה
רבי סימון בשמו של רבי יהושע בן לוי פסק כי מי שלא הזכיר בברכה השנייה שבברכת המזון את התורה חייב לחזור על הברכה.[1] פסיקתו מתבססת על מדרש הפסוקים[2] "וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ:בַּעֲב֤וּר׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ".
הדרשן התבסס על פשוטו של מקרא בו נטען כי האל נתן לעם ישראל ארצות הגויים "בעבורו" משמע על מנת שישמרו את מצוות התורה.[3] מדרשו הוא העברת התוכן לברכת "על הארץ" שבברכת המזון. אם בברכת "על הארץ" לא נזכרת התורה, כי אז אין קשר בין "ארץ" ל"תורה", אלא נוצר רושם שהארץ ניתנה לעם ללא קשר לחובתו לשמור על התורה, דבר העומד בניגוד להשקפת הדרשן ומסתבר גם בניגוד להשקפת רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי.
[1] "נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה". על התוספת ראו היינימן יוסף, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים טיבה ודפוסיה, ירושלים תשכ"ו, עמ' 37.
[3] ראו פירוש רד"ק על המקום.