|
|||||
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מעשה
עיון קצר באגדה
רקע הסיפור הוא קביעת המשנה "מזכירין יציאת מצרים בלילות"; קביעה זו מתייחסת לפסוק "אנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם" המצוי בפרשת ציצית שהינה החלק השלישי של קריאת שמע.[1] כנגד קביעתה של משנתנו מצויה במשנה[2] קביעה שונה "ויאמר אינו נוהג אלא ביום", כלומר, אין אומרים חלק זה של קריאת שמע בלילה. הסתירה שבין שתי המשניות הביאה להתפתחות שני מנהגים שונים למקרה בו החל המתפלל בתפילת הערב לומר את החלק השלישי של קריאת שמע. בבבל נהגו כי המתחיל חלק זה מסיימו, ואילו בארץ ישראל אם התחיל אינו מסיימו.
חלקה הראשון של האגדה (מ'ר' בא' ועד 'ואינו גומר') מתרחש בסוף הדור ראשון של אמוראים. רבי בא בר אחא ירד לבבל ושם נפגש במנהג שאינו כמנהג בבל ולא כמנהג ארץ ישראל, ולפיו אומרים בלילה מלכתחילה את הפרשה השלישית של קריאת שמע עד סופה. ניתן להניח שרבי בא בר אחא התפלא למקורו של מנהג זה, ועל כך שאל בתמיהה: "לא שמיע", כלומר, כלומר, האם לא שמעו על המנהגים, לא על זה שבארץ ישראל ולא שבבבל.
חלקה השני של האגדה מתרחש שלושה דורות מאוחר יותר, ומסתבר שעדיין אין הנוהג ומנהגה של בבל ברורים לחכמים. הם פנו לרבי אחייא בר' זעירא בשאלה מה היה מנהגו של אביו.[3] הוא לא השיב לשאלתם, ואין הסבר מדוע לא ענה.
בין רבי חזקיה ורבי יוסה היתה מחלוקת בנוגע למנהגו של רבי זעירא. חזקיה סבר כי נהג כחכמי ארץ ישראל, ואילו רבי יוסה כחכמי בבל. רבי חנינא פסק כרבי יוסה ונימק עמדתו על ידי הארת דרך התנהלותו ההילכתית המחמירה של רבי זעירא, וכיוון שמנהג בבל נראה על פניו כמחמיר[4] יש להניח כי נהג כמנהג בבל.[5]
שני חלקי האגדה מעידים על חוסר בהירות במנהג, ואפשר כי המנהג לו היה עד רבי בא בר אחא הינו תוצאה של חוסר הבהירות והוא שהתגבש ונוהג עד ימינו.
[1] במדבר פרק ט"ו ל"ז – מ"א: "וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת כָּל־מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם: לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם: אֲנִ֞י יְהֹוָ֔ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵיכֶֽם"
[3] רבי זעירא (זירא) עלה מבבל לארץ ישראל.
[4] ההחמרה בקריאת שמע בבבל מתבטאת בכך שעל המתחיל לקרוא להפסיק, ואילו הגישה המקילה מאפשרת לטועה לסיים את הקריאה אף כי אין מצוות ציצית בלילה.
[5] פני משה ברכות פ"א ה"ו ד"ה מסתברא דר' יוסה.