|
|||||||||||||||||||||||
עדי נוסח
כת"י וטיקן, עמ' 48
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה, מדרש
עיון קצר באגדה
אגדה זו נקשרת למדרש הפסוק שסיים את האגדה הקודמת 'וַיְהִ֣י׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק אֵ֛ת כָּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח יְהֹוָה֙ מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם' (מלכים א' ח' נ"ד) ומתמקדת בסיומו.
שני אמוראים מפרשים מהי דרך פרישת הכפיים כלפי השמיים:
- רבי אייבו מפרש כי שלמה המלך עמד בתפילתו ללא תנועה, ואפשר כי מבקש להציג בהסברו את האופן הרצוי לתפילה, יראה וכבוד לאל.
- רבי אלעזר בן אבינא מבקש להציג מנהיג המקפיד על ניקיון כפיו, לכן מפרש כי כפות ידיו היו פרושות ופתוחות כלפי מעלה כדי לבטא בדרך זו שלא לקח לעצמו דבר מחומרי בניית בית המקדש. [1]
[1] אפשר כי הסברו של אלעזר בר אבינא נאמר בניגוד למציאות ההיסטורית בה חלק מהמנהיגים התמנו לתפקידם בגלל ממון. (גדליה אלון, מחקרים בתולדות ישראל א', עמ' 48 – 62).
עלי תמר (על המקום) מתאר חכמים מאוחרים שנהגו לפרוש כפיהם כלפי מעלה בתפילה, ומוסיף את הביקורת נגדם.