|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עדי נוסח
כת"י וטיקן עמ' 48
מקבילות
בבלי ברכות לד ע"ב
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה ומדרש
עיון קצר באגדה
עניינה של האגדה הוא דרך השתוחחות כהן ומלך בעת התפילה. היא באה בהקשר לפיסקה הקודמת שמובאת בה ההלכה לכל אדם: 'אלו ברכות ששוחין בהן בראשונה תחילה וסוף ובמודים תחילה וסוף השוחה על כול ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה'.[1]
ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי מבדיל בין כהן הגדול ובין מלך, הכהן שוחח בסוף כל ברכה, ואילו המלך בראשית הברכה ובסופה. לעומת זאת רבי סימון מוסר בשם רבי יהושע בן לוי כי על המלך לכרוע לאורך כול תפילת העמידה, ולהזדקף רק בסופה. כמשענת לקביעה זו מובא מדרש פסוק המתאר את שלמה כורע כל זמן שמתפלל: 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהֹוָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו...' (מלכים א' ח' נ"ד).[2]
נראה כי ככל שהאדם חשוב יותר כך נדרשת ממנו הכנעה גדולה יותר לאל.[3]
[1] תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"א ה"ח עמ' 3. הציטוט כאן הוא מהתלמוד הירושלמי.
[2] המקור מתאר את התנהגותו של שלמה בתפילה ייחודית בחנוכת בית המקדש. סביר כי לפי המדרש כול מלך חייב לנהוג כך לאורך כול תפילה שנושא ולאו דווקא בתפילת העמידה העמידה בלבד.
[3] מכהן גדול נדרש יותר מאשר מאדם, וממלך יותר מאשר מכהן גדול.