סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

הפיסקה נפתחת בקביעה הלכתית שעניינה באלו תפילות יש להאריך ובאלו לא. בהמשך מוצגת תפיסת עולם לפיה אין להאריך בתפילות למעט בראש השנה, ביום הכיפורים ובימים של תענית ציבור, כיוון שאלו ימים של חשבון נפש ובקשת מחילה. בשאר הימים רק בור[1] מאריך בתפילות כאשר אין צורך.[2]

עדי נוסח

כ"י וטיקן, עמ' 48

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"א ה"ו עמ' 3

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

מילות מפתח בור, תלמיד חכם, ראש השנה, יום כיפור, תענית ציבור

[1] על הבחנה בין תלמיד חכם לבור בענייני תפילה ראו בבלי ברכות נ ע"א.

[2] אפשר וכוונתם של החכמים האנונימיים היא שזו טעות לחשוב כי תפילות ארוכות עוזרות יותר מתפילות קצרות. לא אורך זמן התפילה קובע אלא כוונתו של המתפלל.