סוגה

סיפור, מימרה

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נאמר כי רבי יהושע אומר שזמן קריאת שמע הוא "עד שלוש שעות".[2] שני סיפורים המצויים באגדה מלמדים על קיומה של המחלוקת גם בין האמוראים.

סיפור ראשון

רבי יוחנן לא מחה על כך שהנאספים לתענית אמרו את קריאת שמע אחרי השעה השלישית,[3] משמע שאפשרות אמירת ק"ש עד שלוש שעות הייתה מקובלת עליו.

סיפור שני

רבי יוסי ורבי אחא היו עדים לתענית ציבור שהמתכנסים אליה קראו שמע לאחר השעה השלישית.

רבי אחא רצה למחות בקוראים, אך רבי יוסי התנגד והסביר כי הציבור קרא את קריאת שמע בזמן הנכון, ועתה קורא שנית כדי לפתוח בתפילות התענית בדברי תורה. רבי אחא דחה את טענת רבי יוסה מחשש שמא ההדיוטות יחשבו כי מותר לקרוא קריאת שמע אפילו לאחר שלוש שעות. סתם המספר ולא סיפר כדעת מי נהגו.[4]

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 48

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

מילות מפתח תענית ציבור, קריאת שמע, תפילה

[1] משנה ברכות פ"א מ"ב.

[2] בשני התלמודים נפסקה ההלכה כמותו. ראו הרחבה בנוביץ משה, מאימתי קורין את שמע, עמ' 483.

[3] הנאספים לתענית יצאו לרחובה של העיר וקיימו שם תפילות וטקסים. ראו" משנה תענית פ"ב משנות א – ה.

[4] אפשר כי העורך הביא את שני הסיפורים כדי שבעזרת השני נסיק את נימוקו של רבי יוחנן, ואפשר כי נצרף את דעות רבי יוחנן ורבי יוסי כנגד דעתו של רבי אחא, ובאופן זה נקבע כי צדקו. ראו פירוש עלי תמר על המקום הטוען כי המחלוקת היא בין חכמי טבריה לבין חכם מלוד. כלומר, נהגו באופן אחר במקומות השונים.