סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה הוא בקריאתה של פרשת בלק בתפילה.

בחלקה הראשון מוסבר כי חכמים קבעו שלא לקרוא את פרשת בלק בתפילה כדי "שלא להטריח על הציבור". הקביעה מלמדת כי הם ביקשו שהתפילה תהיה חוויה רצויה ולא תהיה לטורח על הציבור.

בחלקה השני מובאים שלושה הסברים בשמם של שלושה אמוראים מדוע ראוי בעיניהם שתיכלל פרשת בלק בתפילה.

1. רבי חונה: 'מפני שכתיב בה שכיבה וקימה' כדוגמת קריאת שמע.[1]

2. רבי יוסי בי רבי בון: 'מפני שכתיב בהן יציאה ומלכות', כלומר, מוזכרות בה היציאה מהעבדות במצרים[2] עד להעמדת המלכות בעתיד[3].

3. רבי אלעזר: 'מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים', כלומר הפרשה נזכרת בשלושת חלקי המקרא.[4]

בחינת שלושת ההסברים מעלה אפשר כי העורך הביאם כדי להציגם כמקשה אחת.[5]

עדי נוסח

כת"י וטיקן, עמ' 47 – 48

מקבילות

בבלי ברכות יב ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

מילות מפתח בלק, בלעם, שלא להטריח על הציבור

[1] הפסוק שאליו כנראה מכוון רבי חונה הוא 'כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר' (במדבר כ"ד ט'). בפסוק זה יש שכיבה וקימה. בעלי תמר על המקום מוסבר כי בקריאת שמע ישנה הדרישה לאהוב את האל, ובפרשת בלק מוצגת אהבת האל לעמו, שכן מנע את הקללה והפך אותה לברכה.

[2] וראו במדבר כ"ד ח': 'אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹי.ֹ

[3] אפשר שמתייחס לפסוק 'אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת (שם, שם, י"ז)

[4] בתורה בפרשת בלק, ובנביאים (מיכה ו' ה') 'עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהֹוָֽה'.ובכתובים (נחמיה י"ג ב') וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָףלָ֤יו אֶת־בִּלְעָם֙ לְקַֽלְל֔וֹ וַיַּהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה'.

פני משה על המקום (ד"ה בתורה בנביאים ובכתובים): 'מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה'.

[5] בראשונה, השכיבה והקימה כדוגמת קריאת שמע, בהמשך הבלטת הגאולה משעבוד למלכות ולבסוף כל זה נזכר לא רק בתורה אלא גם בנביאים ובכתובים.