header2

המחמיר על עצמו

פ"א ה"ד (ה"ג בכ"י ליידן) דף ג ע"ב עמ' 8

מקור תרגום
הדא דתימר משיצאת בת קול. זה נאמר משיצאת בת קול
אבל עד שלא יצאת בת קול אבל עד שלא יצאה בת קול
כל הרוצה להחמיר על עצמו כל הרוצה להחמיר על עצמו
ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל ולנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל
על זה נאמ' "הכסיל בחושך הולך". על זה נאמר הכסיל בחושך הולך
כקולי אילו ואילו נקרא רשע. כקולי אילו ואילו נקרא רש
אלא אי כקולי וכחומרי דדין. אלא אם כקולי וכחומרי של אלו
אי כקולי וכחומרי דדין. אם כקולי וכחומרי של אלו
הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול. זה שנאמר עד שלא יצאת בת קול
אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל. אבל משיצאה בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל.
וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה
תני. שנינו
יצאת בת קול ואמרה. יצאה בת קול ואמרה
אילו [ואילו] דברי אלהים חיים אילו [ואילו] דברי אלהים חיים
אבל הל' כדברי בית הלל. אבל הלכה כדברי בית הלל
איכן יצאת בת קול. היכן יצאת בת קול
ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן. רב ביבי אמר בשם רבי יוחנן
ביבנה יצאת בת קול. ביבנה יצאת בת קול

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

במשנה מסופר כי רבי טרפון סיכן עצמו מפני הליסטים כיוון שבהיותו בדרך קרא קריאת שמע בהטייה על פי קביעת בית שמאי. חכמים אשר שמעו את האירוע אמרו כי סיכן את חייו משום שעבר כל הלכת בית הלל.[1] לפי המצוי בתחילת האגדה "הדא דתימר משיצאת בת קול" מובן כי יכול היה רבי טרפון לבחור את מנהגו בכמה דרכים:

  • לנהוג על פי הלכות בית שמאי או על פי הלכות בית הלל.

  • לאמץ את חומרות בית שמאי ואת חומרות בין הלל; על אדם זה יאמר: "וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (קהלת ב' י"ד). אדם זה משול לכסיל הצועד בחושך, אינו יכול להבחין בדרך הנאותה, וסופו ליפול.

  • לנהוג כקולות בית שמאי וכקולות בית הלל; אדם זה הוא רשע, שכן הוא בוחר את הנוח לו ללא שיקול דעת.

  • לנהוג כחומרות וכקולות בית שמאי או כחומרות וכקולות בית הלל; דרך זו היתה נאותה עד שיצאה בת קול וחייבה לנהוג הלכה כבית הלל, אך משיצאה, כל העובר על הלכות בית הלל חייב מיתה.

בעל האגדה מדגיש: 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', כלומר הן דברי בית שמאי והן דברי בית הלל אלו דברי אלוהים חיים, ועם זאת בת הקול קבעה 'הלכה כבית הלל'. בירושלמי לא ניתן הסבר לקביעה בעוד שבתלמוד הבבלי הובאו נימוקים חברתיים לקביעה.[2]

בעל האגדה שואל 'היכן יצאה בת הקול', והתשובה בשמו של רבי יוחנן היא שבת הקול יצאה ביבנה, משמע בתקופת יבנה נקבע שההלכה היא כבית הלל. האגדה משקפת את הניסיון לעגן את אחידות ההלכה בדור יבנה על ידי בת קול.

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 47

מקבילות

תוספתא יבמות (מהד' ליברמן) פ"א הי"ג עמ' 4

תוספתא עדויות (מהד' צוקרמאנדל) פ"ב ה"ג עמ' 457

ירושלמי יבמות פ"א ה"ד (ו) דף ג ע"ב עמ' 835 – 836

ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד דף יט ע"א עמ' 920

בבלי עירובין ו ע"ב

בבלי חולין מג ע"ב – מד ע"א

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

מילות מפתח בית שמאי, בית הלל, בת קול, אלו ואלו



[1] משנה ברכות פ"א מ"ד: 'א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרו' כדברי ב"ש וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעבר' על דברי ב"ה'.

[2] עירובין יג ע"ב: 'אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן'.