|
לימוד תורה פ"א ה"ב דף ג ע"ב עמ' 7
|
|
|
מקור ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. ואמ' ר' יוחנן. הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמ' דר' שמעון בן יוחי. זהו שינון וזה שינון. ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן. "הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה". הא בעונתה חביבה מדברי תורה. היא היא. אמ' ר' יודן. ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה {תדיר} <חדיד23> בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. |
תרגום ואין לו לרבי שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. ואמר רבי יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמו של רבי שמעון בן יוחאי זהו שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון והרי שנינו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה הרי בעונתה חביבה מדברי תורה היא היא אמר רבי יודן רבי שמעון בן יוחאי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 5
כ"י וטיקן עמ' 46
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
מימרותיהם של רבי שמעון בן יוחאי ושל רבי יוחנן משקפות את תפיסתם של חכמים מתקופת המשנה והתלמוד בדבר חשיבותו של לימוד התורה. במסגרת דיון הילכתי אם יש להפסיק לימוד תורה לצורך קריאת שמע מובאת עמדתו של רבי שמעון בן יוחאי שסבור כי מי שלומד תורה ואינו מממש את לימודיו לקיום מצוותיה, עדיף היה שלא נברא. בהמשך מובאת מימרתו של רבי יוחנן 'הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'.
בעל הסוגיה מתרץ את טעמו של רבי שמעון בן יוחאי: 'זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון', כלומר, לימוד תורה וקריאת שמע, שניהם נעשים על ידי דיבור ולימוד, ושניהם הם בבחינת 'וְשִנַּנֶּתם לְבָנֶיךָ', לכן אין צורך לבטל מצוה אחת מפני רעותה.
על התירוץ מקשים: 'קריאת שמע בעונתה חביבה יותר מדברי תורה', היינו השכר שמקבל האדם גבוה יותר מלימוד תורה. בעל האגדה התייחס למילה 'חביבה' במובן מועדפת, רצויה או יקרה, ובאופן זה הבהיר את עמדתו של רבי שמעון בן יוחאי. הוא עסק תדיר בלימוד תורה, לכן קריאת שמע לא הייתה חביבה עליו יותר מהלימוד.
בסיום האגדה מציין בעל הסוגיה כי לדעת רבי שמעון בן יוחאי לימוד מקרא אינו מידה גדולה כלימוד תורה שבע"פ, אמירת שמע בעונתה היא כלימוד, מכאן שלעמדתו הם שווים בערכם, ואין טעם להפסיק אחד בעבור משנהו. לפי בעל הסוגיה חכמים חולקים ורואים גם לימוד מקרא כלימוד תורה שבע"פ, לכן ראוי להפסיק את הלימוד וקרוא קריאת שמע בזמנה..