|
קריאת שמע כקבלת פני שכינה היא פ"א ה"ב דף ג ע"א עמ' 6
|
|
|
מקור תני בשם ר' מאיר. "וראיתם אותה" אין כת' כאן. אלא "וראיתם אותו". מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים. והים דומה לעשבים. ועשבים דומין לרקיע. ורקיע דומה לכסא הכבוד. והכסא דומה לספיר. דכת'. "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא". |
תרגום שנו בשם רבי מאיר וראיתם אותה אין כתוב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר שכתוב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי, עמ' 3.
כ"י וטיקן עמ' 45 – 46
מקבילות
ספרי במדבר פרשת שלח פיס' קטו ד"ה ונתנו על עמ' 125 – 126
מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח פרק טו
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קיב ע"ב
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
במשנה[1] קבעו חכמים כי זמן קריאת שמע של שחרית הוא הזמן בו אפשר להבחין בין 'תכלת ללבן', או כשיטת רבי אליעזר בין תכלת לכרתן.[2] בגמרא קבעו חכמים כי זמנה של קריאת שמע של שחרית הוא כשמבחינים בין תכלת ללבן שבפתילי הציצית. קביעתם נסמכת על הנאמר בפסוק "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית וּרְאִיתֶם אֹתוֹ",[3] ומחלוקתם הינה בשאלת אמות המידה ל"ראיה".
בהקשרו של הפסוק המורה על מצוות הציצית הובאה ברייתא משמו של רבי מאיר התמה על דברי הפסוק "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" שכן אמור היה להיות כתוב "וראיתם אותהֹ'', שהרי 'ציצית' היא שם עצם ממין נקבה. את הקושי הלשוני הוא דורש כי המקיים מצוות ציצית כאילו זוכה לראות את כיסא האל, היינו, לקבל את פני השכינה.[4]
הדרשה בנויה על דימיון בין פרטים לפרטים: התכלת דומה לים, הים לעשבים, העשבים לרקיע,[5] הרקיע לכיסא הכבוד, והכיסא לספיר. הכיסא והספיר מוזכרים בדברי יחזקאל "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם" (יחזקאל י' א'), ומכאן שהרואה תכלת רואה את דמות כיסא הכבוד, רואה את השכינה ומקבל את פניה.
[1] ברכות פ"א מ"ב: "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי...".
[2] כרתן הוא צבע ירוק בהיר על כך ראו בן יהודה (כרך חמישי), ערך 'כרתן', עמ' 2535. סוקולוף מתרגם את ''כרתין' ו'כרתינון' ככרשה, ירק שצבעו ירוק בהיר (עמ' 270), ובמילונו לארמית בבלית מציין כתרגום נוסף 'leek-green color' (ערך 'כרתא' 'כרתי', עמ' 605).
[3]במדבר ט"ו ל"ט: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".
[4] דרשת רבי מאיר מופיעה רבות בהקשר להבדל בין תכלת לשאר הצבעים (לדוגמה סוטה יז ע"א, מנחות מג ע"ב, חולין פט ע"א); במדרש תהילים (מהד' בובר) מזמור כ"ד ד"ה דבר אחר הדרשן הוא רבי חזקיה. במדבר רבה פרשה ד' סימן י"ג מופיעה הדרשה ללא ציון שם הדרשן בהקשר לכיסוי הארון בעת מסעות בני ישראל במדבר.