---

עדי נוסח

שרידי הירושלמי ברכות פ"א עמ' 2

כ"י וטיקן עמ' 45

 

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) שבת פי"ב הי"ב עמ' 53 – 54

תוספתא (מהד' צוקרמאנדל) אהלות פ"ד ה"ב עמ' 600

ירושלמי שבת פי"ד ה"ג דף יד ע"ג עמ' 443

בבלי נזיר נב ע"א

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עט (יח) עמ' 945

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

מועד קריאת שמע של ערבית נתון במחלוקת תנאים, ובמשנה[5] מסופר כי רבן גמליאל הורה לבניו לקרוא שמע של ערבית לפני עלות השחר בניגוד לעמדתם של חכמים. בעל האגדה תמה כיצד הורה רבן גמליאל כך ומציין כי שלושה תנאים, רבי מאיר, רבי עקיבא ורבי שמעון חלקו על דעת חכמים, אך לא פעלו בניגוד לקביעתם.

באגדה מובאים שלושת המקרים שבהם פעלו החכמים מתוך מודעות כי עליהם לקיים את קביעת הרוב ולא את עמדתם האישית.

מקרה ראשון – רבי מאיר

רבי מאיר מתיר טיפול רפואי מסויים בשבת, ואילו חכמים אוסרים.[6] כשחלה, רצו תלמידיו לטפל בו, אך הוא סרב ואמר: 'אע'פ שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חבריי'. באגדתנו הוא מציין כי לא יקל על מחלתו כיוון שחבריו חולקים עליו, אולם בתוספתא (ראו מקבילה) דבריו בדבר קבלת דין הרוב ברורים ואישיים יותר: 'אף על פי שאני אומ' כן לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי'.

מקרה שני – רבי עקיבא

במשנה[7] מובאת מחלוקת בין רבי עקיבא ובין חכמים בנושא טהרה וטומאה, אך משהוחלט להעמיד למניין החלטה באירוע שקרה בבית כנסת בלוד, הוא שנשאל ראשון 'הצביע' בניגוד לעמדתו. מיד לאחר מכן נפסק ההליך כי אמרו חכמים 'הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור'. במקרה זה האמירה שרבי עקיבא פסק כחכמים בניגוד לעמדתו אינה ישירה אלא מובנת מעצם הפסקת ההצבעה וסיבתה.

מקרה שלישי – רבי שמעון

במשנה[8] מובאת מחלוקת בין רבי שמעון ובין חכמים בנוגע לספיחין בשנת שמיטה, אולם משהבחין רבי שמעון באדם המלקט ספיחין בניגוד לדעת חכמים, נזף בו וקילל אותו, וקללתו נתקיימה. לתלמידיו שתמהו על תגובתו, השיב בשאלה רטורית 'ואין חביריי חולקין עלי', שמשמעותה כי יש לקיים את אשר קבעו חכמים ולא לפעול על פי דעתו שהיא דעת יחיד.

האגדה מגובשת מבחינה צורנית; באותה הלשון נמסר על שלושת התנאים שלא הורו בניגוד לחכמים: והא ר' ... פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה'. בפירוט המקרים נמצא אותו משפט הפותח תיאור כל אחד מהם: 'והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה' ואחריו המקור התנאי ובו ההלכה והמחלוקת עליה. תשע פעמים מוזכר באגדה הביטוי 'עבד עובדא', וחמש מתוכן במשפט שלילה 'לא עבד עובדא'. לאגדה מסגרת ברורה, שכן נפתחת ומסתיימת באותו המשפט 'ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה'.

העיצוב הצורני של האגדה מבטא את עמדת בעל האגדה המדגיש כי למרות שהיתה לחכמים עמדה מוצקה המנוגדת לעמדתם של חכמים, הם קיבלו את דעת הרוב ולא עברו עליה, ולעומתם רבן גמליאל לא עשה כן. אפשר כי ההתאמה בין העיצוב הצורני של האגדה ובין תוכנה מבטא את השקפתו של בעל האגדה הרואה בשלילה את מעשהו של רבן גמליאל.[9]

---