עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 44

מקבילות

מדרש תהלים (בובר) מזמור ד

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

הסיפור מובא בסוגיה כדי לבדוק ולברר אם מותר להפסיק בין קריאת שמע של ערב לבין השינה.

בברייתא[1]  נמצא כי אדם יוצא ידי חובת קריאת שמע של שחרית בבית הכנסת, אך לא כן בתפילת ערבית. באגדה ניתנות שתי סיבות להבדל בין קריאת שמע של שחרית ובין זו של ערבית.

תשובה ראשונה

רבי הונא מוסר בשמו של רב יוסף כי קריאת שמע בבית נועדה להבריח את המזיקים, כלומר, להציל את האדם.[2] להבנת בעל הסוגיה זו הסיבה להלכה 'אין אומ' דברים אחר אמת ויציב'.[3]

תשובה שנייה

מסופר שרבי זעירא חפץ היה לדעת איך קורא רבי שמואל בר נחמני בערבית קריאת שמע 'היך הוה קרי שמע'. המילה 'איך' מכוונת לעניין קריאת שמע בצמידות לשינה. רבי זעירא הסתתר בין סלים באכסניה ושמע כי החכם קרא וחזר וקרא עד שנפלה עליו התרדמה. מהסיפור נלמד כי אדם קורא שמע בלילה ברשות היחיד במיטתו עד לשנתו.

רבי אחא ורבי תחליפא מביאים בשמו של רבי שמואל בר נחמני אסמכתא לדין זה על ידי מדרש הפסוק 'רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה' (תהלים ד' ה). 'אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם' אפשר שהמדרש רומז לאמירת קריאת שמע בה נאמר 'בְּכָל לְבָבְךָ', ו'עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ' רומז שלא יהיה הפסק בין האמירה לשינה.

בחינת המדרש בספרות חז"ל מעלה כי הוא בא בהקשר של התגברות על היצר הרע,[4] כך שבאגדתנו המדרש הולם הן את הקביעה ש'אין אומרים דברים אחרי אמת ויציב' והן את הברחת המזיקים, במקרה זה הברחת המזיקים הפנימיים, את היצר הרע. קבלת עול מלכות שמים מהווה ערובה לנצחון על מזיקין או יצר הרע.