|
דוד המלך לומד בלילות (אשמורות וחלוקתן) – אגדה ג פ"א ה"א דף ב ע"ד עמ' 4 |
|
|
מקור אמ' ר' לוי. כנור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו. הדה הוא דכת' "והיה כנגן המנגן" כ"נגן במנגן" אין כת' כאן אלא "כנגן המנגן".הכינור היה מנגן מאיליו. |
תרגום אמר רבי לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו זהו שכתוב והיה כנגן המנגן כנגן במנגן אין כתוב כאן אלא כנגן המנגן הכינור היה מנגן מאליו |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 44
מקבילות
בבלי ברכות ג ע"ב
בבלי סנהדרין טז ע"א
רות רבה (מהד' לרנר) פרשה ו ד"ה [א] חצות הלילה
איכה רבה (בובר) פרשה ב ד"ה לראש אשמורות רבי
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ז ויהי בחצי הלילה ד"ה [ד] חצות הלילה
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יז - ויהי בחצי הלילה ד"ה חצות לילה אקום
מדרש תהלים (בובר) מזמור נז ד"ה [ד] [נז, ט
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהעלותך סימן יט
אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח ד"ה דבר אחר קומי
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש
עיון קצר באגדה
אגדה זו נקשרת לקודמתה ועוסקת בדוד המלך הלומד תורה בלילות. מסופר כי הכינור היה מנגן מאיליו, כיוון שהרוח הצפונית הייתה מנשבת במיתריו.[1] כסימוכין לכך נדרש שלא כפשוטו הפסוק 'וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהֹוָה' (מלכים ב' ג' ט"ו).[2] לו היה דוד מנגן בכינור היה נאמר 'בַּמְנַגֵּן', אך הביטוי הוא 'כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן', מכאן ש'הַמְנַגֵּן' הוא הכינור.
בעוד שבאגדה הקודמת סופר על דוד שהיה עומד ומנגן בחצי הלילה, ובאופן זה מעורר את חבריו ללמוד תורה, הרי שבאגדה זו הכינור מעצמו היה מעורר ללימודים, ומכאן מובן כי דוד היה לומד תורה בזמן זה.
[1] רש"י מפרש כי החל בחצות מתחילה לנשב רוח צפונית, והכינור היה מכוון כך שנקביו יפנו אל הצפון. (רש"י, ברכות ג ע"ב ד"ה כנור היה תלוי למעלה ממטתו; סנהדרין טז ע"א ד"ה כנור).
[2] הקשרו של הפסוק במקרא הוא בקשתו של אלישע שיביאו לפניו מנגן כדי שתנוח עליו רוח הנבואה.