עדי נוסח

כת"י וטיקן עמ' 44

מקבילות

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יבעמ' 111 -112[1]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, מדרש

עיון קצר באגדה

בקטע הקודם לאגדה מובאת מחלוקת בין רבי יהושע לרבי חנינא. לפי הראשון עוביו של הרקיע הוא 'אצבעיים', כלומר, שתי אצבעות, ואילו לדעת רבי חנינא בעובי זה הרקיע רופף, לא יחזיק מעמד לתמיד. לדעתו, הרקיע חזק ומוצק ככתוב 'תַּרְקִ֣יעַ עִ֭מּוֹ לִשְׁחָקִ֑ים חֲ֝זָקִ֗ים כִּרְאִ֥י מוּצָֽק' (איוב ל"ז י"ח).

באגדה זו מוסרים רבי יוחנן וריש לקיש הסברים שונים להיות הרקיע חזק.

רבי יוחנן מדמה את יצירת הרקיע להקמת אוהל ומבסס דבריו על דרשת הפסוק 'הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת' (ישעיהו מ' כ"ב). אך בניגוד לאדם המותח את יריעות האוהל מתיחה רפה כדי שיוכל לפרקו, האל יצר את הרקיע כאוהל לישיבה תמידית, לכן מתח אותו חזק. לצורך הקביעה כי האוהל חזק חזר לפסוק שדרש רבי חנינא 'תַּרְקִ֣יעַ עִ֭מּוֹ לִשְׁחָקִ֑ים חֲ֝זָקִ֗ים כִּרְאִ֥י מוּצָֽק'.

ריש לקיש מתייחס אף הוא לחוזקם של השמיים בעזרת הסייפא 'חֲ֝זָקִ֗ים כִּרְאִ֥י מוּצָֽק' ומדמה את בריאתם ליציקת מתכת.[2] אך בעוד יציקת האדם מעלה עם הזמן חלודה, מתרופפת ונשברת, יציקת האל נשארת 'כִּרְאִ֥י מוּצָֽק', כחדשה בכול שעה ושעה.

המשותף לשני הדימויים הוא הדגשת ההבדל הברור בין עשיית האדם שהיא זמנית ובין יצירת האל שהיא הנצחית.

רבי עזריה דורש בהקשר לדברי ריש לקיש[3] את הפסוקים 'וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:  וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: פ  אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם' (בראשית ב' א' – ד'). לדבריו סמיכות הפסוקים א'- ג' לפסוק ד' מלמדת כי יום נכנס ויום יוצא, שבת נכנסת ושבת יוצאת, חודש נכנס וחודש יוצא, שנה נכנסת ושנה יוצאת. בעל המדרש שואל לסיבה בשלה שב המספר המקראי ועוסק בתולדות השמים והארץ בהבראם לאחר שתם מעשה הבריאה. לשאלה שתי תשובות אפשריות:

א.      הדרשה עוסקת בחוזקו של הרקיע, וסמיכות הפסוקים מלמדת כי על אף חלוף הזמנים (יום נכנס ויום יוצא...) נותרים השמים והרקיע חדשים וחזקים כבעת הבראם.

ב.      הדרשה עוסקת בנצחיות יצירתו של האל, ותיאור המחזוריות הבלתי משתנה מחזק את תפיסתה.[4]