עדי נוסח

כ"י ותיקן עמ' 43

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

עניינה של אגדה זו הוא עוביו של רקיע. באגדה אחרת[1] אמר רבי חננא: 'מאיילת השחר עד שיאור המזרח מהלך אדם ארבעת מיל'. בעל האגדה סבור כי מצויה זהות בין אמירתו של רבי חננא ובין קביעתו של רבי יהודה שעוביו של הרקיע הינו זמן מהלך של חמישים שנה. אדם ממוצע הולך ארבעים מיל ביום, ולפי אמירתו של רבי חננא[2]  הולך אדם ארבעה מילין מאיילת השחר ועד שיאור המזרח,  כלומר, עשירית הזמן שהולך אדם במשך יום שלם. ובהתאמה, ניתן לומר שעוביו של הרקיע 'מהלך של חמישים שנה' הוא עשירית מהמרחק של מהלך החמה במשך היום, מכאן שהמרחק אותו עוברת החמה במשך היום כולו הוא הוא המרחק אותו יעבור אדם במשך חמש מאות שנים.    

בעל האגדה טוען כי כשם שעוביו של רקיע מהלך חמישים שנה כן עוביה של הארץ ושל התהום הינו מהלך של חמישים שנה. לימוד זה נסמך על גזירה שווה בין המילה 'חוג' הצמודה לשמים, לארץ ולתהום בפסוקי המקרא: 'הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת' (ישעיהו מ' כ"ב); 'עָבִ֣ים סֵֽתֶר־ל֖וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ' (איוב כ"ב י"ד); 'בַּהֲכִינוֹ שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּח֥וּקוֹ ח֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם' (משלי ח' כ"ז).