|
בין השמשות – אגדה ב פ"א ה"א דף ב ע"ב עמ' 2 |
|
|
מקור אי-זהו בין השמשות. אמ' ר' תנחומא. לטיפה של ; דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף. נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות. |
תרגום מהו בין השמשות אמר רבי תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה על חודו של סייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 42
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
מימרתו של רבי תנחומא מובאת בהקשר להגדרת המושג 'בין השמשות' בסוגיה. באגדה הקודמת הוגדר משך זמן בית השמשות כ'זמן הליכה של אדם מראש הר הכרמל עד לחוף הים וטבילה בו'. רבי תנחומא מגדיר את המושג על דרך הדימוי.
הדימוי לקוח מתחום הלחימה, דם וסייף;
'טיפה של דם' – הבחירה לדמות זמן זה לטיפת דם נגזרת בשל הצבע האדום, שהרי בעת בין
השמשות נצבעים שמי המערב באדום, כצבע הדם.
'חדה של סייף' – החוד הוא הגורם לחלוקת הטיפה לשתיים, וכך אף זמן זה שהוא הגורם בו
היממה נחלקת ליום ולילה.
'נחלקה לכאן ולכאן' – הטיפה זולגת משני צידי הלהב, וכך גם תקופת זמן זו, אור היום זולג
ונעלם מזה, וחשכת הלילה יורדת מזה.
הדימוי מעורר קונוטציה למוות, לסיום, וכך גם סיומו של יום המעורר תחושה מעין זו.
לגופו של עניין, נראה שדעתו של רבי תנחומא היא כדעת רבי יוסה, שבין השמשות הוא 'כהרף עין', שהרי חוד הסייף רומז לכך, ואף היפרדותה של הטיפה לשתיים הרי היא ברגע קט.