|
קריאת שמע בערבית – אגדה א פ"א ה"א דף ב ע"א עמ'1 |
|
|
מקור אנן תנינן. משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן. תני ר' חייא. משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה. קרובים דבריהן להיות שוין. איתא חמי. משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן יממה הוא ועם כוכביא הוא. משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא. ואת אמר. קרובים דבריהן להיות שוין. אמ' ר' יוסי. תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא דצון מיקמי חיותא. |
תרגום אנן תנינן. משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. תני רבי חייא. משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה. קרובים דבריהן להיות שוין. בוא וראה משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן יום הוא ועם כוכבים הוא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ושתיים לילה הוא ואתה אומר קרובין דבריהן להיות שוין אמר רבי יוסי יש להסביר[1] באילו הכפרים הקטנים שדרכם להסתלק (לביתם) עוד ביום שפחדו[2] מפני החיות. |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 1[3]
כ"י וטיקן עמ' 42
מקבילות
ירושלמי ברכות פ"א ה"ב דף ג ע"ב עמ' 7
ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד דף ח ע"ב עמ' 39
ירושלמי שבת פ"א ה"ב דף ג ע"א עמ' 368
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
על שאלת המשנה "מאמתי קורין את שמע בערבין"? מובאת תשובת סתם משנה "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן...", היינו עם חשיכה, מיד לאחר סוף היום ועם צאת הכוכבים. בסוגיה בירושלמי מובאת דעה חולקת בשמו של רבי חייא "משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת",[4] כלומר, זמן מאוחר יותר, בין שעה או שעתיים בתוך הלילה. המחלוקת מתורצת כי "קרובים דבריהן להיות שוין".
על הנחת שוויון הזמנים שבין כניסת הכוהנים לאכול בתרומתן ובין זמן אכילת הפת בלילי שבת מקשה בעל הסוגיה. התירוץ להנחת השיוויון מתבסס על מימרת האמורא רבי יוסי "באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא דצדי לון מיקמי חיותא". מימרתו משקפת את מציאות החיים בעת כתיבתה, בכפרים קטנים נהגו מפחד החיות להקדים ולשוב לבתיהם קודם חשכה ומסיבה זו הקדימו את סעודתם.
[1] סוקולוף, ערך 'פתר', עמ' 456.
[2] סוקולוף, ערך 'צדי', עמ' 458.
[3] חסרות מס' מילים.
[4] מחלוקת זו מצויה בתוספתא ברכות (מהד' ליברמן) פ"א ה"א עמ' 1, ושם היא בין חכמים ורבי מאיר.