תפילין

תפילין[1]

הפסוקים 'וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהֹוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם' (שמות י"ג ט') ו'וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם' (שם י"ג ט"ז) משמשים בסיס למצוות תפילין.

בתפילין ארבע פרשיות מהתורה הכתובות על קלף ומונחות בשתי תיבות עור שאותן מניחים אחת על הזרוע ואחת על הראש.[2] הפרשיות הן:

-          קדש לי כל בכור (שמות י"ג א' – י')

-          והיה כי יביאך (שם, י"ג י"א – ט"ז)

-          שמע ישראל (דברים ו' ד' – ט')

-          והיה אם שמוע (שם, י"א  י"ג – כ"א)

לעניין הנחת תפילין:

-          נשים היו פטורות מהמצווה, אך לא מיחו בהן, אם הניחו תפילין.[3]

-          תנאים ידועים כרבן יוחנן בן זכאי, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה ורבי עקיבא ענדו תפילין כל היום ויש להניח כי כךנהגו אלו שסרו למשמעתם.

-          היו שסברו כי יש להניח את התפילין גם בלילות,[4] אולם הדבר נדחה.

-          בשבתות ובימי חג אין מניחים תפילין.

בימינו נהוג להניח תפילין בעת תפילת שחרית.