תפילת שמונה עשרה (תפילת העמידה)
תפילה זו כללה עם חיבורה שמונה עשרה ברכות, והנוהג לאומרה בעמידה הוא מקור שמה השני. היא מכונה גם 'תפילה' סתם בשל היותה מרכזית בתפילת היהודי, וחוזרת בצורות שונות בכל תפילה מתפילות היום.
התפילה מחולקת לשלושה חלקים: שלוש ברכות ראשונות הלל לאל ("אבות", גבורות" ו"קדושת השם"), שלוש ברכות אחרונות תודה לאל ("עבודה", "הודאה" ו"ברכת שלום") ושתיים עשרה הברכות שבמרכז התפילה הן בקשות פרטיות ולאומיות, כלומר סך מניינן שמונה עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת נוספה ברכה נוספת, אולם שמה לא השתנה.
בשבתות ובחגים נאמרת במקומן של שתיים עשרה הברכות ברכה אחת שהיא ביטוי למעמדו של היום, ובמוסף של ראש השנה תשע ברכות, תוספת על "מלכויות", "זיכרונות" ו"סופרות", הן ביטוי למשמעות תקיעת השופר. על אף השינויים נותר שמה של התפילה גם בימים אלו "שמונה עשרה".
זמן תיקונה של התפילה אינו ודאי, ובתלמוד כמה עדויות לזמן תיקונה: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות (בבלי ברכות לג ע"א); דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה (מגילה יז ע"ב); מאה ועשרים זקנים ובהם גם נביאים תקנו יח ברכות על הסדר (שם, שם).
בשבתות ובחגים אין בקשות אלא ביטוי למעמדו של היום. לפרט מתי יש באמצע שבע ברכות ומתי יותר .