סימון האגדות בגמרא

עיון קצר באגדה

על הפסוק 'יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט' (משלי י"א כ"א) מצויות בסוגיה שתי דרשות.[1] באגדתנו דורש רבי פנחס את חלקו הראשון של הפסוק 'יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע'

ומוחה על אלו העושים צדקה ביד אחת ובשנייה מבקשים את שכרם. רבי סימון תומך בגישת רבי פנחס ומביא משל המשווה אנשים אילו לקונה המקפיד לקבל מבוקשו מיד עם מסירת התשלום.[2]

מחאתו של רבי פנחס על אנשים אלו נובעת מהסיבה שרשע אינו מניח לבניו זכויות.[3] הבנה זו מקבלת אישור מדרכם של אבות האומה שהותירו את זכות מעשיהם לבניהם כפי שניתן ללמוד ממדרש הפסוק וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:( ויקרא כ"ו מ"ב).