|
עיון קצר באגדה
האגדה נפתחת בשני כללים ברורים באשר לאדם שזכויותיו רבות מעבירותיו, או שהעבירות רבות מהזכויות ועוברת להמצגת מצב בו עבירותיו של אדם וזכויותיו שוות.
לדברי רבי יוסי בן חנינה במצב זה מעלים האל עבירה אחת, ובכך יוצר יתרון לזכויות. את דעתו הוא מבסס על מדרש הפסוק: 'מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא' (מיכה ז' י"ח). בפסוק נאמר 'נושא עוון' ולא נושא עוונות, ומכאן שהאל נושא את אחד העוונות, כלומר, אל מחוץ לחשבון.[1]
על מצב השוויון דרש רבי אלעזר את הפסוק: 'וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ' (תהילים ס"ב י"ג). כפשוטו מלמד הפסוק כי האל גומל לאדם כמעשהו, מעשהו של האל, כלומר כדרכו בחסד. אולם באגדה ניתנה לכך משמעות שונה: 'ואין לית ליה את יהיב ליה מן דידך',משמע, במצב של שוויון האל לעיתים מזכה את האדם בזכויות נוספות השמורות עימו.
סתם התלמוד מוסיף כי דעתו של רבי אלעזר אינה רק במקרה הנדון, אלא ביחס לדרכו של האל השופט את האדם, האל תמיד נוטה לזכותו של האדם ולא לחובתו. את דבריו מבסס על פניית משה לאלוהים: 'וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת' (שמות ל"ד ו'). דברי משה מלמדים כי זו דרכו של האל, הוא רב חסד בכל ולכל דרך החסד היא האמת שלו.[2]
[1] לפי פשוטו של מקרא לשון היחיד אינו על עוון אחד אלא על המקבץ כולו כפי שנאמר גם בהמשך ביחס לפשע. המדרש רחוק מפשוטו של מקרא.
[2] משה פנה בבקשה לאל לאחר חטא העגל וביקש שילך בדרך של 'רב חסד'. לפי פשוטו של מקרא היתה זו בקשה מיוחדת, כביכול, מבקש משה להזכיר לאל כי זו דרכו, ושילך בה גם ביחס לחוטאים בחטא העגל.
|
