בעל, אל השמים, הרעם, הגשמים והפיריון, היה האל המרכזי של הכנענים. היו 'בעלים' שונים בערים באיזור, ובעל פעור היה האל אותו עבדו במואב ובמדיין.
בספרות היהודית הלניסטית ראו את העבודה לבעל פעור כטקסים פולחניים מלאי זימה. לפי התלמוד, היו עובדיו של בעל פעור פוערים עצמם לכבודו (משנה, סנהדרין פ"ז מ"ו). רש"י פירש את שם האליל: 'על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו' (רש"י, במדבר כ"ה ג').