בית כנסת

בניין המיועד לתפילה בציבור ליהודים.

יש הרואים את 'בית העם' הנזכר במקרא 'וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת־חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ' (ירמיהו ל"ט ח') כגרעינו הראשוני של בית הכנסת. על מהותו ותפקידו בתקופת המקרא אין עדויות, אך מאוחר יותר שימש כמקום כינוס לעם לצורך דיון בענייני הציבור, בו היו הנביאים משמיעים את נבואתם, והוא גם שימש לתפילה.

משערים כי בית הכנסת נוצר בגלות בבל בסוף ימי בית ראשון לשם התכנסות לתפילה ולקריאה בתורה, ואפשר גם לשמיעת דרשות. הוא שימש מעין תחליף לבית המקדש. תפיסה זו נשענת על הכתוב ביחזקאל 'לָכֵן אֱמֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם' (שם י"א ט"ז)

החל מהמאה הראשונה לספירה מוזכר בית הכנסת כמוסד קדום שנועד לקריאת התורה.

יסודותיו הדתיים, הטקסיים והקהילתיים של בית הכנסת נוצקו בתקופת המשנה והתלמוד. הוא היווה צומת חברתי ודתי בקהילה היהודית, התקיימו בו התפילה, קריאת התורה, הדרשה הציבורית ולימוד התורה המקצועי למחצה. בנוסף פעלו במבנה מוסדות הקהילה על כל שירותיה ותפיסת העולם החברתית שהיתה תשתית לפעילות זו[1].