סימון האגדות בגמרא

עיון קצר באגדה

במשנה[6] נאמר כי לדואג האדומי אין חלק לעולם הבא. האגדה באה להסביר את הסיבה לכך. לשם כך מרחיב סיפור האגדה את הסיפור המקראי על בוא דוד לאחימלך הכהן בנוב בעת בריחתו מפני שאול. הוא קיבל ממנו לחם ונשק. דואג האדומי גילה את אוזנו של שאול המלך על כך, ולכן ציווה שאול להרוג את כל כוהני נוב על שיתוף הפעולה עם דוד. עבדי שאול סרבו, ואילו דואג האדומי הסכים וביצע את הצו.[7]

בסיפור שלושה חלקים:

חלק א' – השאלה ההילכתית שנשאל דוד ותוצאתה (שורות 1 – 13)

בפתיחה האגדה נאמר כי דואג האדומי אדם גדול בתורה, לכאורה אמירה שאין לה מקום שכן ללא הסבר נאמר כי פנו לדוד בשאלה הילכתית הקשורה ללחם הפנים. סביר כי בעל האגדה בחר בנושא זה לשאלה כיוון שבמקרא אחימלך הכהן מתנצל בפני דוד כי רק לחם קודש יש ברשותו.[8] תשובת דוד לשאלה תואמת להלכה במשנה.[9]

הפתיחה מובנת משאלתו של דואג האדומי 'מי הוא זה שבא להורות לפניי.'. באופן יצר בעל האגדה מתח דרמתי שנוצרע מתחושת הכעס והעלבון של דואג האדומי שדוד פלש לתחומו. מצד אחד הוא דול בתורה, אך לא פנו אליו אלא לדוד.

התוצאה היא שדואג האדומי מציע לשאול המלך להרוג את כהני נוב.

להבאת הפסוק 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהֹוָה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אזנו אָזְנִי...' (שמואל א' כ"ב י"ז) ישנם שלושה תפקידים באגדה:

א. לאשש את קבלת עצתו של דואג האדומי.

ב. ליצור רושם, כי אכן המסופר באגדה מסופר גם במקרא.

ג. לשמש כמשפט מעבר לחלק השני.

הסיפא של הפסוק המספר על סירוב עבדי המלך להרוג את כוהני נוב לא הובא, אך החלק השני מתבסס עליו.

חלק ב' – סירובם של אבנר ושל עמשא להרוג את כוהני נוב (שורות 14 – 21)

בנוגע לזהותם של עבדי המלך אשר סרבו להרוג את כהני נוב מביא בעל האגדה את דברי רבי שמואל בר רב יצחק, כי אלו שרי צבאו, אבנר ועמשא. באקט דרמטי של התפטרות פומבית הם הסירו את סמלי תפקידם, החגורה והמעיל, והניחום לפני המלך. בנקודה זו באגדה הובא חלק הפסוק. 'וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְהֹוָה'. הבאת הפסוק כאן יוצרת מתח דרמטי נוסף, לא רק עצם הסירוב למלך אלא גם השאלה כיצד יפתור את בעית כהני נוב שמרדו בו, כביכול. חולשת שאול המלך ניכרת בהעדר כל פעולת עונשין למסרבים.

חלק ג' – דואג הרג את כוהני נוב (שורות 22 – 28)

המלך פונה לדואג האדומי שיבצע את הוראתו. רבי יהודה בן פזי דורש את שמו של דואג האדומי אשר נכתב בעת הפנייה אליו ובעת הורגו את הכוהנים 'דויג' (שמואל א' כ"ב י"ח וכ"ב). הוא תפש את הכוהנים בבגידה, לכן עליו מוטלת העבודה הגדולה, להרוג אותם. 'תפשתה כדג. אתה עברתה רבתה.' (שורה 26). את המדרש הוא שם בפי המלך שאול כפקודתו לדואג להרוג את כהני נוב, ואכן כך עשה.

דואג אדומי, שהיה על פי האגדה אדם גדול בתורה אינו ראוי שיהיה לו חלק לעולם הבא. הסיבה היחידה המתוארת באגדה לפגיעה בכוהני נוב היא פגיעתו מבחירתם לשאול הלכה את דוד. היתה זו למעשה נקמתו האישית בהם, אך עשה זאת במעטה של קיום הוראת המלך.