|
עיון קצר באגדה
בעל המדרש דרש את חלקו האחרון של הפסוק קהלת י"ב י"א 'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד'. על פי תפיסת עולמו, דברי חוכמה שנאמרים אפילו על ידי קטן בגיל או בחוכמה, והשומע מקבלם ונהנה מהם, כמוהם כדברי חוכמה שניתנו מהאל עצמו.[1]
הדרשן נתן תוקף לדבריו וחיזק את השקפתו בהציגו דירוג עולה של הנהגת העם:
א. מהקטן לגדול, אפשר כי הכוונה מהצעיר למבוגר;
ב. מהגדול לחכם, ונראה כי מדובר בחכם בתורה;
ג. מהחכם אל הנביא, שרוח האל שורה עליו;
ד. מהנביא אל הרועה, שהוא משה, אדון הנביאים;
ה. לביסוס דבריו מביא הדרשן את פסוק המציג את משה כרועה העם: 'וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ' (ישעיהו ס"ג י"א)
ו. וממשה עד לאל עצמו, שכינויו 'הגבורה' מבטא עוצמה ושליטה מלאה בכל.
לאישוש קביעתו ביחס לאל מביא הדרשן את הפסוק 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד' (דברים ו' ד'). האל הוא אחד – הוא הגבורה המלאה. כל מה שאומר האדם והוא ראוי הרי הוא מפי האחד ואין בלתו.
[1] ראו קורבן העדה על המקום שקיבלו כאמת.
|
