|
עיון קצר באגדה
ריש לקיש יוצא כנגד יהודי בבל בטענה שאין להם 'דברי הימים', כלומר, ספר יחוסין שנועד לאשש את ייחוסם.[1] את חוסר אמונו בקיומו של הספר ניתן לראות באמירתו "אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל אני הולך ומביאו משם דעתו חריפה ביותר; הוא אמר כי אם הספר קיים, הוא מוכן ללכת מיד לבבל ולהביאו, ומוסיף שגם התכנסות של חכמים לא תוכל להביאו כי אינו בנמצא.[2] דעתו של ריש לקיש מנוגדת לדעת רבי יוחנן שביקש להקל בנדון.[3]
[1] ראו הסברו של עלי תמר על המקום. (עלי תמר עמ' 184). ראו גם בבלי, פסחים סב ע"ב.
[2] התכנסות חכמים אינה יכולה למצוא מה שאיננו בנמצא. זו מיגבלה ליכולתם של חכמים גם בהתכנסותם. ראו עלי תמר, שם, שם. ראו קורבן העדה על המקום המפרש כי הקשר בין אגדה זו לקודמתה מלמד כי לדעת ריש לקיש אסיפת החכמים לא יכולה לפעול נגד המציאות.
[3]עמדתו של רבי יוחנן מובאת בירושלמי, יבמות פ"ח ה"ג דף ט ט"ד, קידושין פ"ד ה"ב דף סה ט"ג, ובבבלי, קידושין ע ע"א. כמו כן ראו אורבך, ההלכה, עמ' 204 – 205. הערה 48 שם.
|
