הגיס

גס, בלשון יוון משמעו מתפאר וגאה רוח[1]. מי שנוהג בגבהות לב, בגאווה, מתוך שאינו מודע לעצמו וליכולותיו.

[1] ערוך השלם ב', ערך 'גס', עמ' 326.