פרק יא
יא,א <ל,א> "ואילו הן הנחנקין" כול'. אזהרה למכה אביו ואמו מניין. "ארבעים יכנו לא יוסיף". מה אם מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מצווה שלא להכות. מי שאינו מצוה להכות אינו דין שיהא מצווה [שלא] להכות.
"אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה". כאי-זו חבורה. כחבורת שבת כחבורת נזקין. אין תימר כחבורת שבת. אפי' לא חיסר. ואין תימר כחבורת נזקין. עד שעה שיחסר.
"המכה אביו ואמו" כול'. אזהרה לגניבה הראשונה מניין. "לא תגנוב". אזהרה לגניבה השנייה מניין. "ולא תגנובו". "לא תגנוב" על מנת למקט.
"לא תגנובו" על מנת לשלם תשלומי כפל על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה.
בן בגבג או'. לא תגנב את שלך מאחר הגנב. שלא תראה גונב.
ר' בא ר' (הושעיה) יוחנן בשם ר' הושעיה. אינו חייב עד שיגנוב מעות. ר' זעירא ר' יוחנן בשם ר' הושעיה. אינו חייב עד שיזלזל מעות. מהו עד שיזלזל מעות. מה נן קיימין. אם באו דאמר. הא לך חמשה והב לי תלתא. שוטה הוא. הא לך תלתא והב לי חמשה. בר נש הוא. אלא כי נן קיימין באו דמר. הא לך חמשה והב לי חמשה. היידינו גנב היידינו גזלן. אמ' ר' הילא. גנב בפני עדים גנב. בפני הבעלים גוזלן הוא. אמ' ר' זעירה. מעתה אפי' נתכוון לגוזלה ולבע!יל!ה אזלה אין גוזלן. והיי דינו גוזלן על דר' זעירא. ר' שמואל בר סוסרטא בשם ר' אבהו. עד שיגזול בפני עשרה בני אדם. בניין אב שבכולן "ויגזול את החנית מיד המצרי" וגו'.
מה טע' דר' יוחנן בן ברוקה. "מבני יש'". מה טעמון דרבנין. "מאחיו". לא מבניו. מה טע' דר' יהודה "מאחיו". אפי' מקצת אחיו. מה טעמון דרבנין "מאחיו". עד שיהא כולו אחיו.
יא,ב הל' ג'. "זקן ממרא" כול'. הל' ד'. "חזר לעירו ושנה ולימד" כול'. כת' "כי יפלא ממך דבר למשפט". מגיד שבמופלא שבבית דין הכת' מדבר. "ממך" זה עצה. "דבר" זו אגדה. "בין דם לדם" בין דם נידה לדם בתולים. בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת. "בין דין לדין". בין דיני ממונות לדיני נפשות. "בין דין לדין". בין הנסקלין לנשרפין לנהרגין ולנחנקין. "בין נגע לנגע". בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט. "בין נגע לנגע". בין ניגעי אדם לניגעי בגדים ולנגעי בתים. "דברי" זו השקיית סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע. "ריבות" אילו הערכים והחרמים והתמורות וההקדישות. "וקמת". "וקמת" מבית דין. "ועלית" זו העלייה.
ד'א. "ועלית" מיכן לבית הבחירה שלא יבנה אלא בגובהו שלעולם. מה טע'. "כי בהר קדשי" "בהר מרום יש' אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי" וגו'.
"ובאת" לרבות בית דין שביבנה. ר' זעירא אומ'. לשאילה. זקן ממרא שהורה לעשות ועשה חייב. הורה ולא עשה פטור. הורה על מנת שלא לעשות פטור. הורה על מנת לעשות אע'פ שלא עשה חייב. אמ' ר' הילא. תני ר' ישמעאל כן. "אשר יעשה". לא הוא שיעשה. רב הונא אמ'. היה מלמד הלכה ובא ואחר כך אירע לו בו מעשה. עושין לו מעשה. אם עד שלא עשה לימד. עושין לאחרים ואין עושין לעצמו.
ר' שמעון בן מנסיא או'. הנו?(א)?י והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם. מה טע'. "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא". "עטרת זקינים בני בנים ותפארת בנים אבותם". "תפארת בחורים כוחם והדר זקינים שיבה". ואו' "ונגד זקיניו כבוד".
תני. רשב'ג או'. אילו שבע מידות שמנו חכמ' בצדיקים כולן נתקיימו בר' ובניו. ר' יוחנן או'. כל שבע מידות שאמרו חכמ' בצדיקים היו בר'. {מאן ר'. הוא ר' הוא ר' יהודה הנשיא}. אמ' ר' אבהו. הוא ר' הוא ר' יודן הנשיא הוא רבינו.
יא,ג "חומר בדברי סופרים" כול'. הל' ו'. "אין ממיתין אותו" כול'.
חברייא בשם ר' יוחנן. דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה. "וחכך כיין הטוב". שמעון בר בא בשם ר' יוחנן. דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה. "כי טובים דדיך מיין". ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בר פ?ז?י. תדע לך שדברי סופרים חביבין מדברי תורה. שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על ?ד?ברי בית הלל נתחייב מיתה. על שם "ופורץ גדר ישכנו נחש".
תני ר' ישמעאל. דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולים ויש בהן <ל,ב> חומרין. אבל דברי סופרים כולן חומר. תדע לך שהוא כן. דתנינן תמן. ''האו'. אין תפילין. לעבור על דברי תורה פטור. חמש טוטפות. להוסיף על דברי סופרים חייב''.
אמ' ר' חיננא בריה דר' אדא בשם ר' תנחום בר חייה. חמורים דברי זקינים מדברי נביאים. דכת' "אל תטיפו יטיפון". וכת' "אטיף לך ליין ולשכר" וגו'. נביא וזקן למה הן דומין. למלך ששלח שני פלמנטרין שלו למדינה. על אחד מהן כתוב. אם אינו מראה חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו לו. ועל אחד כתוב. אע'פ שאינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי (אל) תאמינו לו. כך בנביא כת' "ונתן אליך אות או מופת". ברם הכא "על פי התורה אשר יורוך". התורה אמרה. ארבע טוטפות שלארבע פרשיות. עשאן חמש טוטפות שלארבע פרשיות חייב.
ר' בא ר' יוחנן בשם ר' הושעיה. אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין. אמ' ר' זעירא. לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרין. כגון נבילה וכגון שרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין. והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף.
זחלין אפוי דרב הושעיה. אמ' ליה. צריך לך שחק לך. לא צריך לך הפליג עלך. תלת-עשרי שנין עבד עליל קומי רביה דלא צריך ליה. ר' שמואל בשם ר' זעורא. אילו לא דייו אלא שהיה מקביל פני רבו. שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה.
התיב ר' ברכיה. והא תנינן. ''גופה שלבהרת כגריס הקילקי מרובע'' <משנה. נגעים ו,א>. אמ' ר' אבמרי. מאן {ד}אמ' דכן. התיב ר' בא בר ממל. והא תאני. ''שתי פרשות שבמזוזה'' <משנה. מנחות ג,ז>. אמ' ליה. היא תפילין היא מזוזה. התיב רב המנונא. והא תני. בציצית ארבע אצבעות שלארבעה חוטין. עשאן שלש אצבעות שלארבעה חוטין. אמ' ליה. גרע ולא הוסיף. התיב ר' חגיי קומי ר' יוסי. והא תני. שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים. שילשן שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים. אמ' ליה. מיגרע מן הרביכה ומוסיף על החלות ועל הרקיקין.
יא,ה הל' ז'. "ונביא השקר" כול'. "המתנבא מה שלא שמע". כצדקיה בן כנענה. "ומה שלא נאמ' לו". כחנניה בן עזור. ר' יהושע בן לוי אמ'. חנניה בן עזור נביא אמת היה אלא שהיה לו-קיבוסת והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון ויורד ומתנבא בשוק התחתון. אמ' ליה חנניה בן עזור. כל סמא דמילתא לא דא היא אלא "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם". כל ימיו שלמנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה. צא מהן עשרים שנה שאין בית דין שלמעלה עונשין וכורתים. ושתים שלאמון ושלשים ואחת שליאשיהו. הדא היא דכת' "ויהי השנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה בשנה החמישית בחודש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בית י'י לעיני הכהנים וכל העם לאמר. כה אמר י'י (אלהי) צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית י'י אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן העיר הזאת ויביאם בבל". אמ' לו ירמיה. אתה או'. "בעוד שנתים ימים אני משיב" וגו'. ואני או' שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר. "בבלה יובאו ושמה יהיו" וגו'. אמ' לו. תן סימן לדבריך. אמ' ליה. אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדבריי. שהקב'ה או' להביא רעה ומתנחם. ואתה מתנבא לטובה. את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך. אמ' לו. לאו. את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך. אמ' לו. אין כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש. השנה ההיא הוא מת. כי סרה דבר על י'י. והות ליה כן "וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחודש השביעי". שנת אחרת היתה ות מר הכין. אלא [מלמד] שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה בשביל לעשות נבואתו של: ירמיה שקר.
"והכובש על נבואתו". כיונה בן אמיתיי. אמ' ר' יונה. יונה בן אמיתיי נביא אמת היה. את מוצא בשעה שאמ' לו הקב'ה "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי". אמ' יונה. יודע אני שהגוים קרובי תשובה הן. והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והקב'ה בא ופורע משונאיהן שליש'. ומה עלי לעשות. לברוח. "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני י'י וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה" וגו'.
"והמוותר על דברי הנביא". !כעידו החוזה!. אמ' ר' שמואל בר רב יצחק. +. זה אמציה כהן ביתאל. אמ' ר' יוסי. פיתפותי בצים היו שם. ואי-זה זה. זה יהונתן בן גרשום בן מנשה. את מוצא בשעה שבא דוד ומצאו שהוא עובד ע'ז אמ' לו. אתה בן בנו שלאותו הצדיק ואת עובד ע'ז. אמ' לו. מסורת בידי מאבי אבא. מכור עצמך לע'ז ואל תצטרך לבריות. אמ' לו. חס ושלום לא אמ' לך כן. אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד שהיה הממון חביב עליו מינהו קומיס תיסוורין על בית המקדש. הדא היא דכת' "ושבואל בן גרשום בן מנשה נגיד על האוצרות". "שבואל". ששב לאל בכל כוחו. "נגיד על האוצרות". שמינהו קומיס תיסוורין על האוצרות.
חברייא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן. כומר לע'ז והאריך ימים. אמ' לון. על שהיתה עינו צרה בע'ז שלו. ומה היתה עינו צרה בע'ז שלו. הוה בר נש מייתי ליה <ל,ג> תור או אימר או גדי לע'ז ואמר ליה. פייסיה עלי. והוא אמ' ליה. למה. וכי מה מועילה לך. אינה אוכלת ואינה שותה ולא מטיבה ולא מריעה. והוא אמ' ליה. היך נעביד. והוא אמ' ליה. איזל ואייתי לי חד פינך דסולת ועשר ביעין עלוי ונא מפייס ליה עלך. כיון דהוה אזל ליה הוה אכיל לון. אתא חד בר פחין ואמר ליה כן. אמ' ליה. אם אינה מועילה כלום (מפני) מה את עביד הכא. אמ' ליה. בגין חיי.
מתיבין לר' שמואל בר נחמן. והא כת' "עד יום גלות הארץ". אמ' לון. כיון שמת דוד ועמד שלמה והחליף את כל סנקליטין שלו חזר לקילקולו.
"ונביא שעבר על דברי עצמו". !כחבירו שלמיכה!. הדא היא דכת' "ונביא אחד זקן יושב בביתאל ויבא בנו ויספר לו את כל המע' אש' עשה איש האלהי'" וגו'. "ויאמר להם אביהם אי-זה הדרך הלך" וגו'. "ויאמר אל בניו חבשו לי את החמור" וגו'. "וילך אחרי איש האלהים וימצ' יושב תחת האלה" וגו'. "ויאמ' לך אתי הבית' ואכל לחם. ויאמ' לא אוכל לשוב" $וגו' עד$ "ויאמ' לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר י'י לאמ'" $וגו' עד$ "ויאכל לחם וישת מים כיחש לו". מה הוא "כיחש לו". שיקר ביה.
"ויהי הם יושבים על השולחן ויהי דבר י'י אל הנביא אשר השיבו". ''אשר הושב'' אין כת' כאן אלא "אשר השיבו". והרי הדברים קל וחומ'. ומה אם מי שהאכיל את חבירו לחם שקר זכה שנתייחד עליו הדיבר. המאכיל את חבירו לחם אמת על אחת כמה וכמה.
כת' "ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר י'י" וגו'. "ויאמ' לו יען אשר לא שמעת בקול י'י הנך הולך מאתי וה' האריה וילך מאתו וימצאהו האריה ויכהו. וימצא איש אחר ויאמ' הכיני נא ויכהו" וגו'. "וילך הנביא ויע' למל' על הדרך ויתחפש באפר על עיניו. ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך" וגו'. "ויהי עבדך עש' הנה והנה" וגו'. "וימהר ויסר את האפר מעל עיניו" וגו'. "ויאמ' לו כה אמ' י'י יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו". וכת' "ויגש איש האלהים ויאמ' כה אמר י'י". ולמה "ויאמר" "ויאמר" שני פעמ'. אלא באמירה הראשונה אמ' לו. אם בא בן הדד מלך ארם תחת ידך אל תחוס עליו ואל תחמול עליו. ובאמירה השנייה אמ' לו "יען אשר שלחת את איש חרמי" וגו'. כמה מצודות וחרמים עשיתי לו עד שמסרתיו תחת ידך ושלחתו והלך בשלום. לפיכך "והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו". את מוצא בשעה שיצאו יש' למלחמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך יש' בלבד. והדא היא דכת' "ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך יש' בין הדבקים ובין השיריין ויאמ' לרכבו הפוך ידך והוציאיני מן המחנה כי החליתי". מה אני מקיים "ועמך תחת עמו". ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי. אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק כיפרה על כל יש'.
יא,ו הל' ח'. "והמתנבא בשם ע'ז" כול'. אמ' ר' יוסי בן חנינה. הכל היה בכלל "לא תענה ?ב?רעך עד שקר". יצא לידון בין באות בין במופת בין בע'ז בין בשאר כל המצות. אלא שע'ז בין שנתכוון לעקור את כל הגוף בין שלא נתכוון לעקור את כל הגוף דברי ר' שמעון פוטרין אותו. ודברי חכמ' סוקלין אותו. אבל בשאר כל המצות דברי חכמ' סוקלין אותו ודברי ר' שמעון יבין ליה פיונטייה.
והנביא שנתנבא בתחילה. אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו. שני נביאים שנתנבאו כאחת. שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד. ר' יצחק ור' הושעיה. חד אמ'. צריך ליתן אות ומופת. וחרנה אמ'. אינו צריך ליתן אות ומופת.
מתיב מאן דאמ' צריך למאן דאמ' אינו צריך. והא כת' "ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות". אמ' ליה. שנייא היא תמן דו עסק בתחיית המתים. "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו".
אמ' ר' יהודה בן פזי. לא סוף דבר לחופה אלא אפי' לבית שיש בו חופה. בעיא הדא מילתא. טריקלין וקיטון. חופה וקיטון. נכנסה לטריקלין. ליי דא מילה. ר' יוחנן אמ'. ליורשה. ריש-לקיש אמ'. להפר נדריה. אמ' ר' זעירא. אע'ג דר' שמעון בן לקיש אמ'. להפר נדריה. מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. אמ' ר' הונא. קרייא מסייע לר' שמעון בן לקיש. "לזנות בית אביה". פרט (ל) שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל. שלא תהא בסקילה אלא בחנק.
כיוצא בהם בשריפה היא והן בשריפה. כיוצא בהן בסקילה היא והן בסקילה. כיוצא בהן בחנק היא והן בחנק.