|
עיירות מארץ ישראל שנשתקעו ביישובי כותים פ"ד ה"א דף סה ע"ג עמ' 1181 |
|
| מקור | תרגום |
| אמ' ר' אבהו. | אמר רבי אבהו |
| שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותים בימי שמ!ר!.[1] |
שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותים בימי שמד |
| אמרין. | אומרים |
| הדא עדן רמשאה מינהון. | זו עירו[2] מישן אחת מהם |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג דף ט ע"ג עמ' 871
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
אגדה זו מצטרפת לשתי אגדות קודמותיה המספרות על התערבות משפחות כשרות בפסולי חיתון. באגדה הראשונה תואר כיצד בכוח הזרוע קירבו משפחה פסולה עד שנטמעו בה כשרים, באגדה השנייה, תואר כיצד עבדי כהן נשתקעו בכהונה, ובאגדה זו מתואר כיצד משפחות כשרות השתקעו ביישובים של פסולי חיתון כדי להינצל מהרומאים.
רבי אבהו אמר כי בימי גזרות השמד, בעת שגזרו הרומאיםמיתה על היהודים אשר ביקשו לקיים את המצוות, נמלטו יושבי שלוש עשרה עיירות אל יישובי הכותים[3] והשתקעו בהם, כלומר התערבו בהם בקשרי נישואין.
במשנה[4] נקבע שהכותים הם בבחינת ספק, היינו ספק כשרים ספק ממזרים, ולכן אסור לבוא עימם בקשרי חיתון. אותם יושבי העיירות שנמלטו אליהם השתקעו בהם, ומובן כי במשך הזמן משפחות התערבו זו בזו, כשרות התערבו בפסולים.
המשך האגדה הוא כנראה מדברי סתם התלמוד; יש קושי מבחינת זיהוי המקום 'רמשאה'[5] כאחד מיישובי הכותים.
[1]סביר שהכוונה לגזרות אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא. באמצע המאה השנייה לספירה
[2]במקבילה ביבמות נכתב עירו, וכך מצאנו לנכון לתרגם כאן.
[3]ראו כאן באתר את מושג כותי (כותים).
[4]קידושין פ"ד מ"ג: 'כל האסורים לבא בקהל מותרים לבא זה בזה רבי יהודה אוסר רבי אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור ואלו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי'.
[5]במקבילה ביבמות שם המקום 'דמושהן'.