|
עיון קצר באגדה[1]
לפנינו מחלוקת הילכתית בין רבי חייא ובין רבי שמעון בר יוחאי אם מותר להרוג את הגנב שבא במחתרת לאחר שיצא ממנה, רבי חייא אוסר, ורבי שמעון בן יוחאי מתיר.
רבי חייא לא נימק את עמדתו, ואילו רשב"י נימק את עמדתו באמירה 'לפי שממונו שלאדם חביב עליו כנפשו' (שורה 7), אדם יילחם על ממונו כפי שהיה נלחם כדי לא לאבד נפשו.
רבי שמעון בן יוחאי לא הבהיר למי מכוונים דבריו. אפשר כי לבעלי הרכוש הגנוב, ואפשר כי מכוונים הם לגנב הרואה את אשר גנב כממונו. [2]
[1] המקור תנאי. לעניין שילובו במאגר ראו דברינו במבוא (פיסקה שנייה).
[2] 'כלומר כשזה רואה שהבעל הבית הולך אחריו ורוצה ליקח הממון ממנו יעמוד לנגדו ויהרגנו וא"כ אכתי דיניה כהבא להרגך הוא ואין לו דמים אם קדם בעל הבית והרגו: על המקום. אפשר לומר כי השניים מוכנים להרוג על מנת לזכות ברכוש הגנוב ולו אפילו בהריגת הצד השני. לכן כול הקודם להרוג עושה זאת כי הבא להורגך השכם להורגו' (פני משה על אתר ד"ה לפי שממונו של אדם חביב וכו').
אך הדברים של רשב"י נאמרו במפורש כדי להגן על הנגנב " אפי' חוץ למחתרת אין לו דמים" (שורה 6 ) לכן פירושו של הפני משה מוצדק.
|
