עיון קצר באגדה

חלק א' (שורות 1 -  11 )

רבי יוסי ממעון[5] נושא בבית הכנסת בטבריה[6] דרשה ל הפסוק 'שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר' (הושע ה' א'). אומנם באגדה מוזכר רק חלקו הראשון של הפסוק, הפנייה אל הכהנים, אבל מאליו מובן כי המשכו ידוע ואפשר כי אליו מכוון הדרשן את דבריו.

הדרשה בנויה כדו שיח בין הנביא לבין הכוהנים, העם והמלך. הנביא המאשים אומר דבריו בלשון המקרא והאחרים משיבים לו בלשון חכמים. המסקנה העולה מדו השיח היא כי הנאשם העיקרי הוא המלך, ובגללו עתיד העם להישפט לאבדון[7]. לכאורה, עוסקת הדרשה במלכות ישראל בימי הושע, אולם דבריו של רבי יוסי בציבור מבטאים בעקיפין האשמות ההולמות את המציאות בזמנו[8]. סביר שהביקורת היתה מופנית כלפי בית הנשיא הן משום שהדברים נאמרו בטבריה, מקום מושבו של הנשיא, הן על פי המשך האגדה.

חלק ב' (שורות 12 – 13 )

רבי יוסי שמע על כעסו של הנשיא, ידע, כנראה, על האפשרות של הנשיא לפגוע בו, ולכן ברח.

חלק ג' (שורות 14 – 18 )

רבי יוחנן וריש לקיש מבקשים לפייס את הנשיא; אפשר שכמנהיגי הדור הבינו כי הצורך של בית הנשיא בכספים הוא כורח המציאות, והם ביקשו למצוא את הדרך המשותפת לנשיא ולחכמים להתגבר על הבעיה. רבי יוסי (ואפשר שלא היה בודד בעמדתו) נאבק נגד החלטות הנשיא שגרמו לדעתו לביטול לימוד תורה, ואילו רבי יוחנן וריש לקיש חששו שמא תיווצר מתיחות קשה בין בית הנשיא לבין החכמים, ופעלו למניעתה[9].

לטענתם, רבי יוסי הוא 'גברא רבא', תלמיד חכם גדול[10]. דו השיח בין הנשיא לבין רבי יוחנן וריש לקיש קצר ביותר וחלקים ממנו לא הובאו אך מובנים מההקשר. נראה כי שאלת הנשיא אם רבי יוסי יענה על שאלותיו באה אחרי ניסיונם של רבי יוחנן ושל ריש לקיש לקבוע ביניהם פגישה לצורך יישור ההדורים. שאלת הנשיא טומנת בחובה גם שאלה אם יסכים רבי יוסי לכבדו, ואולי גם אם יסכים להשתלב עם החכמים העומדים לרשותו.

חלק ד' (שורות 19 – 29)

השיחה בין הנשיא ובין רבי יוסי, דומה לדו השיח בדרשה; הנשיא שוזר בשאלתו פסוק, ורבי יוסי משיב בלשון חכמים. הנשיא בוחר, ואפשר שלא בכדי, לפתוח בפסוק מספר הושע 'כִּי זָנְתָה אִמָּם...' (הושע ב' ז'). בשאלה משלב הנשיא את פרשנותו הדוחה את האפשרות כי אֵם האומה, שרה אימנו, זנתה. רבי יוסי עונה לו ישירות, פותח בנושא הפסוק ואומר: 'כבת כן אמה. כאמה בתה.' בכך לא רק מאשר כי הבת הולכת בעקבות אמה, אלא אף רומז כי האם זנתה. הוא ממשיך באמירה מפורשת על בית הנשיא 'כדור כן הנשיא. כנשיא כן הדור', אמירה המצביעה על הקשר ההדוק בין דרכו של הנשיא והשפעתו על הדור, ואפשר כי במקביל גם ביקורת על הדור שזהו נשיאו. הוא מסיים באיזכור הכהנים 'כמזבח כהניו' ועל ידי כך גם קושר את דבריו לדרשתו בבית הכנסת בטבריה אודות הכהנים שאינם לומדים. ביקורתו חובקת את כל המעמדות: את הנשיא, את הכהנים ואת העם. בסיום דבריו מביא מטאפורה שחיציה מכוונים אל הנשיא 'כגנתה כן גננה.', גידולי הגינה מושפעים מטיפולו של הגנן, כך גם המנהיג, דהיינו הנשיא, אחראי להתנהגות הציבור.

הפגישה שנועדה ליישר את ההדורים לא עלתה יפה, הנשיא כעס ואמר לנוכחים כי הוכפש שלוש פעמים בפניו. סתם בעל האגדה ולא פירש מה היה בסופה של פגישה. הוא לא הביא את תגובת הנשיא, ואפשר כי רצה להותיר את דברי רבי יוסי בעוצמתם ולחזק בכך חכמים שרצו לבקר את בית הנשיא.

חלק ה' (שורות 30 – 36)

חלק זה אינו אינטגרלי לסיפור המעשה, שכן בא לאחר דברי הנשיא הפגוע שחתמו את העלילה, ויש בו משום חזרה על הקודם. אפשר כי צורף לסיפור כיוון שהיתה מסורת אחרת על העימות בין רבי יוסי לנשיא ונושאה היה לאה ודינה[11].

אפשר כי האגדה משקפת את המתח שהיה קיים באותה התקופה בין מעמד הכהנים ובין מעמד החכמים שראו עצמם כמחליפיהם[12]. הכוהנים היו במעמד כלכלי גבוה, ורבי יהודה הנשיא קרבם מאוד לשלטון. לאחר מותו של רבי המתח התפרץ, ור' יוסי ממעוני דור אחרי רבי תקף את הכהנים ואת בית הנשיא בכנישתא דמעונא מקום משמרת מעזיה[13].