עיון קצר באגדה

בפתיחת האגדה אומר רבי אחא בשמו של המלך שלמה מעין וידוי; הוא עבר על כל מה שמידת הדין מקפידה ומענישה. השימוש במילה 'חיללתים' מעצים את עבירותיו.

ניתן להניח כי האגדה נערכה על בסיס דבריו של רבי אחא. פורטו שלוש העבירות, אותן אמר כביכול שלמה המלך בווידוי, ואשר כולן מהוות עבירה על חוק המלך בתורה: 'רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהֹוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד' (דברים י"ז ט"ז – י"ז). על כל אחת מהעבירות הובאו מדרשים.

החטא 'הרבה לו נשים' (שורות 4 – 12 )

הדרשנים אינם מזכירים שלקח לו כאלף נשים[3] אלא מתמקדים באהבתו לנשים נוכריות:

א. ר' שמעון בר יוחאי חריף בגינוי מכולם, ורואה בכך זנות.

ב. חנניה בן אחי ר' יהושע הדגיש כי עבר על איסור מהתורה שאין להתחתן בהן[4].  

ג. רבי יוסי ניסה למצוא באהבתו של שלמה לנשים נוכריות דבר זכות, שרצה לקרבן לתורה, כלומר לגיירן.  

ד. ר' ליעזר[5] מגיב על גישתו של ר' יוסי, מצטט את הכתוב[6] שהן החטיאו אותו, ובכך הביע עמדתו כי על אף הכוונה הטובה הכישלון בפועל מעיד על טעותו.  

בעל הסוגיה העריך את דברי התנאים, ציין את הדומה בדברי רבי שמעון בר יוחאי וחנניה בן אחי ר' יהושע אשר ראו במעשהו עבירה על חוק מהתורה, והדגיש כי ר' יוסי יוצא דופן בעמדתו.

אפשר כי התנאים הנזכרים הביעו את השקפתם לא רק כפירוש להתנהגותו של שלמה אלא כיחסם למבקשים לקחת נשים נוכריות בתקופתם.

החטא 'הרבה לו סוסים' (שורות 13 – 18)

בדיון בחטא של ריבוי הסוסים של שלמה לא הובא הנימוק שנאמר בהקשר לאיסור בתורה, חשש שמא מעשה זה  יחזיר את העם למצריים[7], אלא דווקא הערכה כי יפה עשה. הנימוק לכך הוא בשל היות עם ישראל רב, ומכאן ההבנה כי היה בהם צורך בשל צורכי הממלכה המרובים. לגנות נאמר כי לא היה צורך בפרשים המרובים שהיו בטלים מעבודה.

לאחר הדיון בשני חטאים משולבת אמירה משל סתם התלמוד המבחינה בין המותר למלך והמותר לאדם הפשוט. הוא מציין כי ההדיוט מותר בשניהם, כלומר, ריבוי נשים וריבוי סוסים. המנהיגים בשעתם, החל משמעון החשמונאי נהגו גינוני מלכות והגדילו את זכויותיהם, אפשר כי האגדה נאמרה מתוך ביקורת על התנהגותם וניסיון להשפיע עליהם שינהגו בצניעות.  

החטא 'וכסף וזהב לא ירבה לו' (שורות 20 – 26)

הפסוק 'וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים' (מלכים א' י' כ"ז)[8] מציין שהמלך שלמה עבר על

האיסור מהתורה. אולם בהמשך אין גישה השוללת את העושר, היפוכו של דבר, נראה כי ההגזמה בתיאור העושר יש בה משום הערכה.

הדרשן האנונימי מספר כי הכסף והזהב לא היו נגנבים. רבי יוסי בר חנינה מנמק זאת בשל היותם בגוש אחד כבד המקשה על גניבתם. ואילו ר' שמעון בר יוחאי מגזים, וסבור כי העושר היה כה רב עד כי המשקלות היו עשויים מזהב. הפסוק המצוטט בהמשך לדבריו 'אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה' (דברי הימים ב' ט' כ') מבטא את אי האיכפתיות על שחיקת המשקלות והפסד הזהב בעת הפעלתם משום שהעושר היה רב.

נראה כי חטאיו של שלמה בריבוי סוסים, זהב וכסף זוכה במדרשים לגישה חיובית לעומת היחס לריבוי הנשים.