עיון קצר באגדה

בתיאור אחת ממלחמות דוד  ישנו הבדל לשוני בין שני מקורות; בשמואל[1] נאמר הפועל ביחיד: 'וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים' (שמואל ב' כ"ג י"ב), ואילו בדברי הימים[2] ברבים: 'וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ וַיַּכּוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים' (דברי הימים א' י"א י"ד). השוני אינו משמעותי, ופרשנים מסורתיים לא התייחסו אליו. בנקל אפשר לומר כי פסוק אחד מתמקד בגיבור המוביל את הניצחון, והפסוק האחר מתמקד בעם.

השוני משמש לדרשן כבסיס למדרש 'שהחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום'. מתוך המדרש ברור כי הוא מתבסס על הפסוק מספר שמואל, שכן אומר 'החזירה', כלומר, נוקט לשון יחיד.

מלשון המדרש לא ברור על מי היתה חביבה השדה. לפי פרשנים קלאסיים על המקום, בעל החלקה הצליח להציל את חלקתו. הוא שיכנע את דוד שלא לאבדה, או שלא לקחתה ממנו, ואם ייקחנה, כי אז לשלם לו פיצוי כספי ראוי. לכן השדה נראית בעיניו כשדה יקרה במיוחד, כביכול זהו שדה כרכום[3], או כמספר שדות כרכום.

אך אולי ראוי לפרש, כי בעל המדרש מבקש להבליט את גדולת דוד, שלאחר הניצחון החזיר את החלקה לבעליה. דוד ראה אותה כחלקת שדה יקרה, כשדה כרכום, ובמעשה זה הדגיש כי השתמש בה רק לצורכי המלחמה, ובסיומה החזיר את השדה לבעלים.