עיון קצר באגדה

המדרש מתבסס על שיר המעלות לדוד (תהילים קל"א). על פי פשוטו של מקרא מְסַפֵּר בו דוד כי נמנע מגאווה על היותו מלך: 'לא גבה לבי' (שורה 3), 'לא רמו עיני' (שורה 5), 'לא הלכתי בגדולות' (שורה 7), 'ובנפלאות ממני' (שורה 9). הוא בחר בענווה ובתלות מלאה באל כתינוק התלוי באימו (שורה 12).

במזמור דוד אינו מוסר אירועים בהם נהג כן, אלא מציג את הימנעותו מגאווה כדרך חיים.

במזמור ארבעה ביטוים של הימנעות מגאווה אותם קושר הדרשן לאירועים מיוחדים בחיי דוד.  הוא  מפרט הזדמנויות בהן יכול היה להתנהג בגאווה, אך עמד במבחן ונמנע מכך. הוא מציין את המקרים בסדר כרונולוגי על פי המתואר במקרא: בשעה שנמשח למלך על ידי שמואל לא גבה ליבו; לאחר שהרג את גולית הפלישתי לא התגאה ברבים[1]; בעת העלאת ארון ה' לירושלים נכון היה להיות כאחד העם; וכאשר חזר למלוך אחרי מרד אבשלום נמנע מלנקום באויביו. המילה 'נפלאות' נדרשת כפלא היכולת להתגבר על רגש הנקם[2] – בכל המקרים האלו קיבל דוד את הצלחתו כמעשה האל. הוא תלוי בו ובחסדו כתינוק היוצא מרחם אמו ותלוי בה תלות מלאה.

אפשר כי בדרך זו מבקש הדרשן להעביר מֶסֶר בדבר התכונות הרצויות למנהיג ישראל: ענווה, צניעות, סובלנות, אמונה והישענות על אלוהים.