עיון קצר באגדה

האגדה דנה בשני נושאים; האחד, דוד המתבזה על המצוות, והשני, בירור מיהותם של ההרוגים בבית שמש.

חלק א' (שורות 1 – 4)

האגדה נפתחת באמירה כי דוד ביזה עצמו יותר מכל אדם בישראל על מצוות שאינן עוסקות בענייני חולין, ונראה כי הכוונה להתנהגותו בעת העלאת הארון לירושלים. לכאורה, ניתן לשער כי לדעת בעל הסוגיה היה על דוד לשמור על כבודו יותר מכל אדם בשל היותו מלך, אולם בהמשך נמסר כי ההתבזות באה לכפר על חטאם  אנשי בית שמש. אנשי בית שמש הוכו כיוון שהביטו פנימה לארון הברית: 'וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהֹוָה' (שמואל א ו', י"ט). הם עשו זאת בניגוד להוראת האלהים 'וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ' (במדבר ד', כ'). מכאן שדוד ביקש בדרך התנהגות המבזה אותו ללמד את העם כיצד ניתן  לכבד את האלהים בלי לפגוע בהוראותיו ובקדושת הארון.

חלק ב' (שורות 5 – 9) 

רבי חנינה ורבי מנא, שניהם סבורים כי חברי הסנהדרין נהרגו בבית שמש, המחלוקת ביניהם היא אם הסנהדרין, אשר שקולה למות חמישים אלף, אם היא בלבד מתה או בנוסף לה נהרגו גם חמישים אלף מהעם.

האגדה מעוררת שאלות ערכיות: האם מותם של חברי הסנהדרין הוא בחטאם כמנהיגים על שכשלו בהנהגת העם? או שמא מתו בשל התנהגותם וסקרנותם? האם התנהגותו החיובית של דוד לעומת כישלונה של הסנהדרין יש בה רמז למצב בזמנם של החכמים, כלומר, מנהיגות מדינית המובילה בהצלחה לעומת המנהיגות הדתית הנכשלת? אפשר כי מי שסבר שרק חברי הסנהדרין מתו סבר שרק הם חטאו, ולעומתו מי שסבר כי בנוסף מתו חמישים אלף מהעם, אפשר כי סבר שמתו הן אלו שהביטו בארון הן חברי הסנהדרין שכשלו בהנהגתם[1]. סתם בעל האגדה ולא פירש.