|
עיון קצר באגדה
אגדה זו מתייחסת אף היא לתיאור לפיו לא בא דוד המלך על נשותיו ועל פילגשיו. בעוד שבאגדה הקודמת מציג רבי יוחנן את הימנעותו של דוד מלבוא עליהן כבחירתו האישית, הרי שחכמי בית המדרש בקיסרין[1] סבורים כי הן היו אסורות לו, ההלכה אוסרת אותן עליו[2].
את האיסור הם לומדים בהשתמשם במידת קל וחומר. אם כלי (אשה) שהשתמש בו הדיוט אסור למלך להשתמש בו, קל וחומר שכלי של המלך, אשר הדיוט השתמש בו, אסור למלך לשוב ולהשתמש בו. עמדתם מבוססת על השקפת עולם שמקורה בכבודו של המלך. אפשר כי חכמי קיסריה מציגים השקפת עולם היונקת מהתרבות הרומית לפיה פולחן הקיסר שהחל בתק' ההלניסטית ונמשך ברומי הבדיל אותו ואת בני ביתו משאר בני תמותה[3].
[1] לפי עלי תמר על אתר תגובתם של רבנן דקיסרין מופנית לדברי רבי יוחנן.
[2] ראו מפרשים הקלאסיים על אתר.
[3] פולחן הקיסר כאל שהחל בתק' ההלניסטית ונמשך ברומי הבדיל אותו ואת בני ביתו משאר בני תמותה. וסביר להניח שהיה ידוע בקרב תושבי הקיסרות (עמית, (אנציקלופדיה עברית ל'), ערך 'רומא', עמ' 742).
|
