ב,א "כהן גדול דן ודנין אותו" כול'. ניחא דן. דנין אותו. וימנה ליה אנטלר. הגע עצמך שנפלה לו שבועה. ואנטלר בשבועה.
דיני ממונות שלו בכמה. בכ'ג. נישמעינה מהדא. אין מלך יושב בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור. ר' חנינה ור' מנא. חד אמ'. אין מלך יושב בסנהדרין מפני החשד. ולא בעיבור מפני החשד. ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור + שאין כבוד המלך לישב בשבעה. תא חמי. בשבעה אין כבודו לישב לא כל שכן בשלשה. הדא אמרה. דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה.
אמ' ר' לעזר. כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. אמ' ר' מנא. כת' "כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני י'י". כביכול מה אני +<בגדולתי אף אהרן בגדולתו. א' ר' אבון. "... יה' לך". כבי?כ?ול מה אני20> בקדושתי אף אהרן בקדושתו.
ר' חנינה כתובא ר' אחא בשם ריש-לקיש. כהן גדול שחטא מלקין אותו. אין תימר בכ'ג. נמצאת עלייתו ירידתו.
וריש-לקיש אמ'. נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין שלשלשה. מה מחזרן ליה. אמ' ר' חגיי. משה. אין מחזרין ליה די קטל לון. שמע ר' יודן נשייא וכעס. שלח גנתון למיתפוס לריש-לקיש. טרפון. ערק לדא מוגדלא. ואית דמרין להדא כפר-חיטיא. למחר סלק ר' יוחנן לבית וועדא וסלק ר' יודן נשייא לבית וועדא. אמ' ליה. למה לי!ה! מרי אמ' לן מילה דאורייא. שרי טפח בחדא <כ,א> ידיה. אמ' ליה. ובחדא טפחין. אלא אמ' ליה. לא ולא בן לקיש לא. אמ' ליה. +<ל?א?. א' לה20>. אלא אני מפתחה. אמ' ליה. בהדא מגדלא. אמ' ליה. למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח ר' יוחנן גבי ריש-לקיש. עתיר לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך. נפק לקדמון ומר. דיגמא דידכון דמייא לבירייתכון. כד אתא רחמ' למיפרוק ית יש' לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו. דכת' "ועברתי בארץ מצרים". הוא וכל דרגון דידיה. אמ' ליה. ומה חמית מימר הא מילתא. אמ' לון. מה אתון סברין. מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא. דמר ר' שמואל בר רב יצחק. "אל בניי כי לא טובה השמועה".
ר' לעזר בשם כהנא. למעלן. למעלן מ(כ)[ק]נה שפה. למטן. למטן מקנה שפה. ר' יוחנן אמ'. למטן ממש. ר' יוחנן סלק למבקרה לר' חנינה גו איסטרטה. שמע דדמך. אמ'. שלח ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעיה.
ר' יוחנן פליג על ר' יודן בתרתי. ואתייא דר' לעזר בשם כהנא כר' יודה. ואי כר' יודה לא יפרו!ס! כל עיקר. לא אתייא דלא אלא על אביו ועל אמו כר' מאיר. דתני. על כל המתים אין מבדיל קנה שפה אלא על אביו ועל אמו. דברי ר' מאיר. ר' יודן או'. כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע שלתפלות. מאי כדון. חומר הוא בכהן גדול שיהא מבדיל קנה שפה. כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל. דברי ר' מאיר. ר' יהודה או'. כל אותו היום. ר' שמעון או'. גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. בין ר' מאיר לר' שמעון חדא. בין ר' יודה לר' שמעון חדא. בין ר' מאיר לר' יודה הכנסה. ר' יעקב בן דסאי. מפסיק ביניהון. ר' מאיר או'. היה בפנים היה יוצא. היה בחוץ !היה! נכנס. ר' יהודה או'. היה בפנים היה נכנס. היה בחוץ לא היה נכנס. ר' שמעון או'. גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. ר' יוסי ביר' בון בשם רב הונא. מתנית' לריש-לקיש. "ומן המקדש לא יצא". עמהן אין יוצא. יוצא הוא אחריהן. ''הן ניכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר. דברי ר' מאיר. ר' יודן או'. אינו יוצא מן המקדש. שנ' "ומן המקדש לא יצא"''. יצא לא היה חוזר. ר' אבהו בשם ר' לעזר. אין אנינה [אלא] למת בלבד. דכת' "ואנו ואבלו פתחיה". התיב חייה בר אדא. והכת' "ואנו הדייגים". אמ' ר' חנינה. כיני מתנית'. שאין אנינת טומאה אלא למת בלבד. תני. אי-זו היא אנינה. משעת מיתה עד שעת קבורה. דברי ר'. וחכמ' אומ'. כל אותו היום. אשכחת מר קולת וחומרת על דעת' דר'. קולת וחומרת על דעת' דרבנן. מה מפקה (ב)[מ]ביניהון. מת ונקבר בשעתו. על דעת' דרבנן אסור כל אותו היום. על דעת' דר' אינו אסור אלא אותה שעה בלבד. מת ונקבר לאחר ג' ימים. על דעת' דרבנן אסור כל אותו היום. על דעת' דר' אסור עד שלשה ימים. אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ורב חסדא תרויהון מרין. מודה ר' לחכמ' שאין אסור אלא אותו היום בלבד. כהדא דתני. ר' או'. תדע לך שאין אנינות לילה תורה. שהרי אמרו. ''אונן טובל ואוכל פסחו לערב'' <משנה. פסחים ח,ח>. והרי אמרו. אנינות תורה. ר' יסא בר' בון בשם ר' חונה. תיפתר שנקבר בדמדומי חמה.
הל' ב'. "וכשהו מנחם את אחרים" כול'. הדא אמרה. ספסל אין בו משום כפיית המיטה. כהן גדול חייב בכפיית המיטה. תני. אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא אם כן הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו. והתנינן. ''קברו את המת וחזרו'' <משנה. ברכות ג,ב>. תיפתר באינון דהוון סברין דאית בה ענה ולית בה ענה. תני. ההספד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ולא לתפילה. מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והתנינן. ''אם יכולין להתחיל ולגמור'' <משנה. ברכות ג,ב>. מתנית' ביום ראשון. מה דתני ביום שיני. אמ' ר' שמואל בר אבדומא. זה שנכנס לכנסת ומצאן עומדין לתפילה. אם יודע שיכול לגמור עד שלא יתחיל שליח ציבור לענות אמן יתפלל. ואם לאו אל יתפלל. באי-זה אמן אמרו. תרין אמורין. חד אמ'. שלהאל הקדוש. וחד אמ'. שלשומע תפילה. + בחול. תני. ר' יהודה או'. היו כולן עומדין בשורה. משום כבוד חייבין. משום אבל פטורין. ירדו לספד. הרואין פנים פטורין. ושאין רואין פנים חייבין. והדא דתנינן. ''כשמנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם'' <משנה. סנהדרין ב,א>. כמשנה הראשונה. והא דתנינן. ''הפנימין פטורין והחיצונין חייבין'' <משנה. ברכות ג,ב>. כמשנה ה!ראשונה!.
אמ' ר' חנינה. בראשונה היו משפחות עומדות והאבילין עוברין. משרבת תחרות בציפרין התקין ר' יוסי שיהו משפחות עוברות והאבילים עומדין. אמ' ר' שמואל דסופפתה. חזרו הדברים ליושנן.
ב,ב הל' ג'. "מלך לא דן ולא דנין אותו" כול'. "לא דן". והכת' "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו". ות[י1]^מר הכן. אמור מעתה. היה דן הדין. זיכה הזכיי וחייב החייב. היה החייב עני נותן לו משלו. נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה. ר' או'. היה דן וזיכה הזכיי וחייב החייב מעלה עליו המקו('9)ם כילו עשה צדקה עם החייב שהוציא גזילה מידו.
"ולא דנין אותו". על שם "מלפניך משפטי יצא". ר' יצחק בשם ר'. המלך וציבור נידונין לפניו בכל יום. שנ' "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו יש' דבר יום ביומו".
"ר' יודן או'. אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב". אמרו לו. אם את או' כן נמצאת פוגם כבוד המלך.
אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו שלמלך. על שם "ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות".
ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן. מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואו' ליצרו הרע. תאבתה דבר האסור לך. חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך.
רבנין דקיסרין אמרין. אסורות <כ,ב> ממש היו. ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו. כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן.
"ר' יודן או'. נושא המלך אלמנת המלך. שמצינו בדוד שנשא אלמנת שאול. שנ'. ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך". זו רצפה ואביגיל ובת-שבע.
שלשה בנים היו לחצרון. דכת' "ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואת כלובי". הוא ירחמאל קדמוי אלא שנשא [אשה1] גויה להתעטר בה. דכת' "ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם". שהכניסה אנינה לתוך ביתו. "ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בועז". ובועז נשא את רות. [הא1] נבל אתי מן דכלובי. אמר נבל. לית ביש' בר טבין סגין מיני. הדא היא דכת' "ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד" "והוא כליבי". דאתי מן כלובי. "וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל". "ואמרתם כה לחי". לקיומא. "ואתה שלום" וגו'. אמ' ר' יוסטא בר שונם. נעשו מחנה. "ויען נבל את עבדי דוד" וגו'. ומניין לדיני (ממונות) [נפשות1] שמתחילין מן הצד. תנא שמואל הזקן קומי ר' אחא. "ויאמר דוד לאנשיו" וגו'. "ויעט בהם". מהו "ויעט בהם". אפחין במילין. "ועתה דעי וראי מה תעשי". "ותפגוש אותם". גילת שוקה והלכו לאורה. "ותפגוש אותם". הוקרו כולם. "ו!ח!ד אמ' אך לשקר שמרתי" וגו'. "משתין בקיר". מה עיסקיה דכלבא משתין בכתלא. אפי' על כלבא לֵי נָא חייס. "ותרא אביגיל את דוד" וגו'. אמרה ליה. מרי דוד. אנא מה עבדית. בניי מה עבדון. בעיריי מה עבד. אמ' לה. מפני שקילל מלכות דוד. אמרה ליה. ומלך אתה. אמ' לה. ולא משחני (דוד) שמואל למלך. אמרה לו. עדיין מוניטה דמרן שאול קיים. "ואני אמתך". מלמד שתבעה לתשמיש. מיד הוציאה כתמה והראת לו. אמר לה. וכי רואין כתמין בלילה. אמרה ליה. ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה. אמ' לה. כבר נגמר דינו מבעוד יום. אמרה לו. "ולא תהיה זאת לך לפוקה". אמ' ר' לעזר. פיקפוקי דברים היה שם. ר' לוי הוה עבר פרשתא. והוה ר' זעירא מפקד לחברייא. עלון ושמעון קליה דר' לוי דרש. דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא דלא ריבווון. עאל ומר לון. ''לא''. ושמע ר' זעירא ומר. אוף באגדתיה אית ריבוון. "לפוקה". פיקפוקי דברים היה שם. אמרה ליה. כד תיפוק פקפו(תך)[קת]ך יהו אומ' עליך. שופך דמים את. "ולמכשול !עון!". אתה עומד להיכשל באשת איש. מוטב אחת ולא שתים. <...> [עתיד' רובה מן הדה מיית?י?1] לא תהא דא כדא. "ולשפוך דם". עומד אתה למלוך על יש' והן אומ' עליך. שופך דמים היה. והדא דתימר. כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה. אדיין מחוסר כסא את. "וזכרת את אמתך". מלמד שפקרה עצמה. וכיון שפקרה עצמה פגמה הכת'. בכל קרייא את קרי "אביגיל" בר מהדין פסוקא "ויאמר דוד לאביגל ברוך י'י" וגו'. "מבוא בדמים". דם נידה ושפיכות דמים.
ב,ג הל' ד'. "מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו". הדא אמרה. דרגש יש בו משום כפיית המיטה. המלך אינו חייב בכפיית המיטה. אית תניי תני. הנשים מהלכות תחילה והאנשים אחריהם. ואית תניי תני. אנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דמר הנשים תחילה. שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דמר האנשים תחילה. מפני כבוד בנות יש' שלא יהו מביטין בנשים. והכת' "והמלך דוד הולך אחרי המיטה". אמרו. לא היה דבר אלא לפייס. מאן דהוה מפייס לנשייא הוה מפייס לגובריא ומאן דהוה מפייס לגובר[י]א הוה מפייס לנשייא.
כת' "ויסב דוד" וגו'. מהו "הריקים". אמ' ר' בא בר כהנא. הריקים שבריקים זו ארכסטס. אמרה לו. היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן. הדא היא דכת' "ויבא אל גדרות הצאן". ר' בון בר' לעזר. גדר לפנים מגדר היה. "ויבא שאול להסך את רגליו". הוה חמי ליה משלשל ציבחד ומסליק ציבחד. אמ'. ארור מגע בהדין צניעה. הדא דו מר ליה. "הנה היום הזה אשר ראו עיניך" וגו'. ''ואחס עליך'' אין כתוב אלא "ותחס עליך". צניעותך היא חסה עליך. "ויאמר דוד אל מיכל" וגו'. "ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה". שאינן אמהות אלא אימהות. ובמה נענשה. "ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד". והכת' "והששי יתרעם לעגלה אשתו". אלא שגעת כעגלה ומתה.
אין לך אדם ביש' שביזה עצמו על המצות יותר מדוד. מפני ()[מ]ה ביזה עצמו על המצות. שהיו מביטין בארון ומתים. דכת' "ויך באנשי בית-שמש" וגו'. ר' חנינה ור' מנא. חד אמ'. "ויך בעם שבעים איש" זו סנהדרין. "וחמשים אלף" שהיו שקולין כנגד חמשים אלף. וחד אמ'. "ויך בעם שבעים איש" זו סנהדרין. "וחמשים אלף" מעם הארץ.
כת' "שיר המעלות לדוד י'י לא גבה לבי" בשעה שמשחני שמואל. "ולא רמו עיניי" בשעה שהרגתי את גולית. "ולא הלכתי בגדולות" בשעה שהעליתי (ב)[ה]ארון. "ובנפלאות ממני" בשעה שהחזירוני למל(ו)[כ]ותי. אלא "אם [לא] שיויתי ודוממתי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי". כהן ינקא דנחית ממעי אימיה כן הוות נפשי עלי.
ב,ד הל' ה'. "ומוציא למלחמת הרשות" כול'. דכת' "על פיו יצאו ועל פיו יבאו".
"ופורץ לעשות לו דרך". דכת' "נהגו לפני המקנה" "ויאמרו זה שלל דוד".
"הוא היה עם דוד באפס-דמים". ר' יוחנן אמ'. בחקל סומקתה. ור' שמואל אמ'. שמשם נפסקו דמים.
"ופלשת' נאספים" וגו'. ר' יעקב דכפר-חנן אמ'. עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשלשעורין. אמ' ר' לוי. אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורין והולכין להן נמוכין כעדשין. כתוב אחד או' "ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים". וכת' "מליאה <כ,ג> עדשים". ר' שמואל בר נחמן אמ'. שנה אחת היתה ושתי שדות היו. אחת שעורים ואחת עדשים. פשיטא ליה לאבי(ך)[ד9] וליתן דמים. דילמא פשיטא ליה לאבי(?ך?)[ד1] שלא ליתן דמים. אי-()[ז]ה מהן יאבד ואי-זה מהן יתן דמים. שלעדשים ושלשעורין. אלא שלעדשים מאכל אדם. ושלשעורים מאכל בהמה. שלעדשים אינה חייבת בחלה ושלשעורים חייבת בחלה. עדשים אין עומר בא ממנה. שעורים עומר בא ממנה. ורבנין אמרין. שדה אחת ושתי שנים היו. היה למד משלאשתקד ואין למידין משנה לחבירתה.
"ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה". כתוב אחד או' "ויצילוה" וכתוב אחר או' "ויצילה". אלא מלמד שהחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום.
כת' "ויתאו דוד ויאמר מי ישקי' מים מבור בית-לחם" וגו'. ר' חייה בר בא אמ'. הלכה נצרכה לו. "ויבקעו שלשה". ולמה שלשה. שאין הלכה מתבררת פחות משלשה. "ולא אבה דוד לשתות". לא אבה דוד שתיקבע הלכה על שמו. "ויסך אותם לי'י". קבעה מסכת לדורות. ''ופורץ לעשות לו דרך''. בר קפרא אמ'. חג היה וניסוך מים היה והיתר במה היה. "ויבקעו שלשה". ולמה שלשה. אחד הורג ואחד מפנה הרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה. כת' אחד או' "וינסך אותם לי'י". וכת' אחר או' "ויסך". מאן דמר "ויסך" מסייע לר' חייה בר בא. מאן דמר "וינסך" מסייע לבר קפרא. ר' הונא בשם ר' יוסי. הילכות שבויים נצרכה לו. ר' שמעון בר' או'. בניין בית המקדש נתאוה.
הל' ו'. "לא ירבה לו נשים" כול'. רב כהנא אמ'. על שם "הששי יתרעם לעגלה". ומה כת' תמן. "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה".
"לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו". על שם "ויעקר דוד את כל הרכב" וגו'.
"וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסנייא". ר' יהושע בן לוי אמ'. ובלבד אפסנייא של: שנה זו בלבד.
אמ' ר' אחא. אמ' שלמה. שלשה דברים שסחקה עליהן מידת הדין חיללתים. "לא ירבה לו נשים". וכת' "והמלך שלמה אהב נשים נכריות". ר' שמעון בן יוחי אמ'. אהב ממש לזנות. חנניה בן אחי ר' יהושע או'. על שם "לא תתחתן בם". ר' יוסי או'. למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה. ר' ליעזר או'. על שם "גם אותו החטיאו הנשים הנכריות". אשכח תימר. ר' שמעון בן יוחי וחנניה ור' ליעזר חדא. ור' יוסי פליג על תלתיהון. "לא ירבה לו סוסים". וכת' "ויהי לשלמה ארבעים אלף אוריות סוסים למרכ'". +יפה עשה. דכת' "ולא ירבה". "וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב". כשהוא {ו}אומ'60> "ושנים-עשר אלף פרשים". בטלנים היו. וההדיוט מותר בכולן. "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". וכת' "ויתן המלך את הכסף בירוש' כאבנים". ולא היו נגנבות. אמ' ר' יוסי בן חנינה. אבני עשר אמות ושמונה אמות. תני ר' שמעון בן יוחי. אפי' משקלות שהיו בימי שלמה לא היו שֶל כסף אלא שלזהב. ומה טעם. "אין כסף נחשב בימי שלמה".
כת' "לשחוק אמרתי מהולל". אמ' הקב'ה לשלמה. מה עטרה זו בראשך. רד מכסאי. ר' יוסי בן חנינה אמ'. באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה והעמידו מכסאו וישב תחתיו. והיה מחזר על בתי כניסיות ובתי מדרשות ואו' "אני קהלת הייתי מלך על יש' בירוש'". והוו מרין ליה. מלכא יתיב על בסיליון דידיה ות[י1]^מר "אני קהלת". והיו מכין אותו בקנה ומביאין לפניו קערת גריסין. באותה שעה אמ' "וזה היה חלקי". אית דמרין. חוטרא. ואית דמרין. קניא. ואית דמרין. קושרתיה.
ומי קיטרגו. אמ' ר' יהושע בן לוי. יו'ד שב"ירבה" קיטרגו. תני ר' שמעון בן יוחי. עלה ספר משנה-תורה ונשתטח לפני הקב'ה. אמ' לפניו. רבון העולם. כתבתה בתורתך. כל דייתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה. והרי שלמה מבקש לעקור יו'ד ממני. אמ' לה הקב'ה. שלמה ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל. ר' הונא בשם ר' אחא. יו'ד שנטל הקב'ה מאמינו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם. תני ר' הושעיה. עלה יוד ונשתטח לפני הקב'ה ואמ'. רבון העולמים. עקרתני מן הצדקת הזאת. אמ' לו הקב'ה. צא לך. לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה. חייך שאני נותנך בשם זכר ובראש תיבה. הדא הוא דכת' "ויקרא משה להושע בן נון יהושע".
"וכותב ספר תורה לשמו". שלא יהא ניאות לא בשלאביו ולא בשלרבו. ומגיהין אותו מספר עזרה על פי בית דין שלע'א.
"יוצא למלחמה והיא עמו". "שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". והרי דברים קל וחומר. ומה אם מלך יש' שהיה עסוק בצרכי יש' נאמ' בו "וקרא בו כל ימי חייו". ההדיוט על אחת כמה וכמה. כיוצא בו נאמ' ביהושע "והגית בו יומם ולילה". והלא דברים קל וחומ'. ומה אם יהושע שעוסק בצורכי יש' נאמ' בו "והגית בו יומם ולילה". הדיוט לא כל שכן.
ב,ה מלך יש' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ניסלו ואין משתמשין לא בכתרו ולא בשרביטו ולא באחד מכל משמשיו. וכשמת כולן נשרפין לפניו. שנ' "בשלום תמות וכמשרפות אבותיך ישרפו עליך".
"ואין רואין אותו ערום ולא כשמסתפר ולא בבית המרחץ". על שם "מלך ביופיו תחזינה עיניך". ר' חנינה סלק גבי ר' יודן נשייא. נפק לגביה לבוש אותניתיה. אמ' ליה. חזור ולבוש לגין דידך. משום "מלך ביופיו תחזי' עיניך". ר' יוחנן סלק גבי ר' יודן נשייא. נפק לגביה בחלוקא דכיתנא. אמ' ליה. חזור ולבוש חלוקך דעמרא. משום "מלך ביופיו" וגו'. מי נפק אמ' ליה. אייתי עטעמה. אמ' ליה. שלח ואייתי לך מנח?ם? טלמא. דכת' "ותורת חסד על לשונה". מי נפק חמא ר' חנינה בר סיסי מפצע קיסין. אמ' ליה. ר'. לית הוא כבודך. אמ' ליה. ומה ניעביד ולית לי מאן דמשמשיני. אמ' ליה. אין לא הוה לך מאן דמשמשך לא מקבלה עלך מתמנייא.
תירגם יוסי מעוני בכנישתא בטיבריה. "שמעו זאת הכהנים". למה לית אתון לעין באורית'. לא יהבית לכון כ'ד מתנתא. אמ' ליה. לא יהבין לן כלום. <כ,ד> "והקשיבו בית יש'". למה לית אתון יהבין כ'ד מתנתא דפקידית יתכון בסיני. אמ' ליה. מלכא נסיב כולא. "ובית המלך האזינו כי לכם המשפט". לכם אמרתי "וזה משפט הכהנים". עתיד אני לישב עמהן בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם. שמע ר' יודן נשייא וכעס. דחל וערק. סלקון ר' יוחנן וריש-לקיש לפייס ליה. אמרו ליה. ר'. גברא רבא הוא. אמ' ליה. איפשר כל מאן דנא שאיל ליה הוא מגיב לי. אמרו ליה. אין. אמ' ליה. מהו דין דכת' "כי זנתה אמם". וכי שרה אמינו זונה הייתה. אמ' ליה. כבת כן אמה. כאמה בתה. כדור כן הנשיא. כנשיא כן הדור. כמזבח כהניו. כהנא אמ' כן. כגנתה כן גננה. אמ' ליה. לא טב דקליל לי דלא באפוי חד זמן. אלא באפיי תלתא זימנין. אמ' ליה. מהו דין דכת' "[הנה] כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה". וכי אימינו לאה זונה היית. דכת' "ותצא דינה". אמ' ליה. לפום דכת' "ותצא לאה לקראתו". פשטין יציאה מיציאה.
ר' חזקיה הוה מהלך (בשוקא) באורחא. פגע ביה חד כותי. אמ' ליה. ר'. את הוא רבהון דיהודאי. אמ' ליה. אין. אמ' ליה. חמי מה כת' "שום תשים עליך מלך". ''אשים'' אין כת' אלא "תשים". דאת שוי עלך.