עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 234 (חלקי)

 

מקבילות

ירושלמי יבמות פ"ב ה"ו דף ד ע"א עמ' 839

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ז פיסקא ז' ב (בשינויים)

מדרש תנחומא (מהד' בובר) פרשת חקת טו. (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

האגדה עוסקת בהגדרת מעמדו ההלכתי של צאצא לאב יהודי ולאישה גויה.                                       

מסופר כי יעקב איש כפר נבורייא בא לצור, ושם נשאל האם מותר למול בשבת צאצא של אב יהודי ואם גויה. ברקע השאלה בדבר המילה מצויה שאלה למעמדו של הוולד; אם הוא יהודי (בעקבות האב) ודאי שיש למולו בשבת, אך אם דתו נקבעת על פי מוצאה של אם הוולד, הוא  גוי, ובמקרה זה אין לחלל את השבת כדי למולו.

יעקב איש כפר נבורייא פסק כי הוולד יהודי, ולכן יש למולו בשבת. עיגון לטענתו מצא בפסוק

'וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם' (במדבר א' י"ח). עניינו של הפסוק הוא מפקד שנערך במדבר לצורך סדר חניית השבטים סביב אוהל מועד, לצורך גיוס יוצאי צבא ובהקשר לגביית מחצית השקל. בפסוק נאמר 'לְבֵית אֲבֹתָם', וממנו להבנת יעקב איש כפר נבורייא ייחוסה של המשפחה נקבע על פי האב.

רבי חגיי שמע על הוראתו וקבע: 'ייתי וילקה', היינו יבוא לפני וילקה על שהורה הלכה שלא כדין. בעל האגדה הציג בהמשך דו-שיח מתנצח בין רבי חגיי ויעקב איש נבורייא;

השיחה נפתחת בשאלה מיתממת של העומד לדין: 'מהיכן את מלקיני'? יעקב איש כפר נבורייא מבקש לדעת על סמך מה הוא עומד להלקות אותו, כלומר מהו הפסוק שעליו נשען רבי חגיי ובגינו יש להענישו.

רבי חגיי ציטט פסוק מעזרא: 'וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה' (פרק י' ג'). הפסוק נאמר בהקשר לגרוש הנשים הנכריות וילדיהן מקהל ישראל. מהביטוי 'כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם'משתמע כי הנולדים לנשים נוכריות נחשבים גם הם לנוכרים, ולכן על יעקב איש כפר נבורייא להיענש כי שגה כאשר הורה בצור למול את הוולד שנולד לאם נוכריה.

יעקב איש כפר נבורייא לא ויתר והקשה על רבי חגי כשאמר בתמיהה[2] אם ההוראה להלקותו  נסמכת על הנביאים. דברי נביאים אינם משמשים כראיה לחוק כיוון שייתכן כי דבריהם היו הוראת שעה,[3] ומכאן שאין להלקותו.

רבי חגי השיב וציטט מהסיפא של הפסוק 'וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה'. סביר שכוונתו לפסוק מהתורה 'וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ' (דברים ז' ג'), אך הנתבע לא ויתר וביקש לדעת מהו הפסוק בתורה האומר שבן גויה הוא גוי כמוה.

הפעם רבי חגיי התחכם בתשובתו וציטט דרשה של רבי שמעון בר יוחאי שבה משולב הפסוק הנרמז בסיפא של דברי עזרא: 'רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו. וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי. בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה'. בחירתו של רבי חגיי להביא את הדרשה שבה משולב הפסוק איפשרה לו להביא את הפסוק מספר דברים, את המשתמע ממנו בספר עזרא, ואף להבהיר כי זוהי הוראת חכמים, במילים אחרות, יעקב איש כפר נבורייא עבר על דין התורה ועל דברי חכמים, מכאן שראוי למלקות.

השיח ביניהם הסתיים באמירה 'חבוט חבוטר דהיא טבא הקלטה'. אפשר כי הדברים נאמרו מפי יעקב איש כפר נבורייא, שאמר כי טוב לקבל את המכות כדי לקלוט את ההלכה, היינו הוא שיבח את החבטות שיש בהן משום לקח לפוסק הלכה שלא יביא בפסיקתו לחילול שבת.               

 הסבר אחר[4] הוא כי אלו דברי רבי חגיי שאמר ליעקב איש כפר נבורייא כי יחבוט בו בשביל פעם אחרת.                 

בין אם אמר זאת יעקב איש נבורייא ובין אם אמר רבי חגיי, האירוע המתואר באגדה מלמד על חשיבות הזהירות והעיון שיש לעשות טרם פסיקתה של ההלכה.

---