header2

ולד לבת ישראל שבאו עליה גוי או עבד – אגדה ב

פ"ג הי"ב דף סד ע"ד עמ' 1176 – 1177

מקור תרגום
חד בר נש אתא לגביה דרב. אדם אחד בא לפני רב
אמ' ליה. אמר לו
בנין דילידתיה אימיה מן ארמאי. כיון שילדה אותי אימי מארמי (גוי)
אמ' ליה כשר. אמר לו כשר
אמ' ליה רב חמא בר גוריא. אמר לו רב חמא בר גוריא.
הן דעימך מגליך עד דאתי שמואל ויפסלינך. כל שיש עימך (כוח) ברגליך (צא) עד שיבוא שמואל ויפסולך.

 

עדי נוסח

לא נמצאו.

 

מקבילות

ירושלמי יבמות פ"ד הט"ו עמ' 853

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו,

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

בסוגי מובא דיון בנוגע לדינו של ולד מאם יהודייה ומאב גוי או עבד. הובאו בה שלוש קביעות השונות זו מזו:

א.      רבי ינאי בשם רבי קבע כי הוולד ממזר.

ב.      רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמעון בר אבא קבע כי הוולד אינו כשר ואינו פסול אלא 'מזוהם'.[1]

ג.       רבי יונתן ורבי יהודה נשיאה קבעו כי הוולד כשר.                                                           

באגדה מסופר על אדם שנולד מגוי שבא על אימו היהודייה, והוא בא לפני רב ושאל אותו למעמדו. רב השיב כי הוא כשר לבוא בקהל ישראל.                                                                   

רב חמא בר גוריא, תלמידו של רב, היה עד לפסיקה והמליץ לשואל 'הן דעימך מגליך עד דאתי שמואל ויפסלינך', היינו שייקח רגליך בכל כוחו ויעזוב את המקום לפני שיגיע שמואל ויפסול אותו, באופן זה יישאר במעמד 'כשר'.[2]

האגדה משקפת נאמנה מציאות של פסיקת הלכה בתקופתם של רב ושמואל; על אף שהאחד מתיר, והאחר אוסר, יושבים שניהם באותו בית מדרש אחד, וההלכה למעשה נקבעת בהתאם להשקפת החכם שלפניו הובאה השאלה.


[1]הפני משה וקרבן העדה רואים ב 'מזוהם' לעניין כהונה.

[2]וראו קרבן העדה והפני משה על הדף.