עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 230 (חלקי)

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה[2]

האגדה הובאה בהקשר למשנה:[3] 'האומר לאשה התקדשי לי... על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מת האב הרי זו מקודשת מת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה'.

בעל הסוגיה הצביע על סתירה בין המצוי ברישא של המשנה לבין הסיפא שלה; ברישא נאמר   'על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת...', וניתן להסיק שכל זמן שלא אמר האב את דעתו, משמע אינו רוצה בקידושין, בסיפא נאמר: '...מת האב הרי זו מקודשת...', נמצא שאף כי האב לא הביע דעתו הסיקו שהאב רוצה בקידושין.

על סתירה זו שאל רבי יוחנן את רבי ינאי: 'ואית מתנית' אמרה כן', כלומר, האם ניתן למצוא משנה שבסיפא שלה מצויה עמדה הסותרת את המצוי בראשיתה.

החלק האגדי בא לידי ביטוי בתשובת רבי ינאי 'ולינאי עליבא את שאיל מילה בקידושין'; רבי ינאי שהיה רבו של רבי יוחנן, מכנה עצמו 'עלוב', הוא תמה על שתלמידו פונה אליו בשאלה. בכך הוא מרומם את תלמידו מעליו, כי הרי השאלה מעידה על השואל. התשובה משקפת צניעות וענווה ויכולת גבוהה של הערכת הזולת והכרה בגדולתו.

רק לאחר שהציג עצמו כך הציע רבי ינאי פתרון לשאלה, לפיו המשנה עוסקת השני מקרים שונים תשובה לשאלתו של רבי יוחנן. תשובתו מעמידה את המשנה בשני מקרים שונים.[4]

רבי זעירא תמה על הסברו של רבי ינאי כי המשנה עוסקת בשני מקרים שונים. רבי יוסי השיב לו והתבסס על מימרת רבי שמעון בן לקיש 'לא מיתמנע ר' מיכלל באתר חד ופרט באתר חד', היינו רבי לא נמנע מלכתוב דין כללי ואחריו להוסיף דין פרטי השייך לכלל שלפניו.[5]

נמצא כי דרך תשובתו של רבי ינאי ודרך מימרת רבי שמעון בן לקיש נלמדת אחת מהדרכים של רבי בעריכת המשנה.

---