|
שליח נעשה עד פ"ב ה"א דף סב ע"א עמ' 1161 |
|
| מקור[1] | תרגום |
| אמ' ר' בא. | אמר רבי בא |
| אתא עובדא קומי רב ועשה שליח עד. | בא מעשה לפני רב ועשה שליח עד |
| חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרפיפא דחבריה וכפר ביה. | אדם אחד הפקיד כד יין[2] אצל חצר[3] של חברו וכפר בו |
| אמ' ר' פינחס. | אמר רבי פינחס |
| אתא עובדא קומי ר' ירמיה | בא המעשה לפני רבי ירמיה |
| ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הכתף. | ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הסבל[4] |
עדי נוסח
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
במשנה[5] נאמר: 'האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה', היינו, יכול אדם
לקדש אישה על ידי שליח, והאישה יכולה לקבל את הקידושין על ידי שליח, וכדי שיהיה תוקף לקידושין חייבים שני עדים להעיד על מעשה הקידושין.
בסוגיה מצויה מחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל, אם שלוחו של הבעל למעשה הקידושין יכול לשמש גם כעד לקידושין. לדעת, בית שמאי אינו יכול לשמש כעד, ולכן צריך שנוסף עליו יהיו שני עדים על הקידושין. לעומת זאת בית הלל חולקים על בית שמאי וסבורים כי השליח יכול לשמש כעד, ומכאן שהשליח הוא אחד משני העדים לקידושין.
בהמשך לסוגיה מובאות שתי אנקדוטות המעידות כי השליח יכול לשמש כעד כגרסת בית הלל.
באנקדוטה הראשונה מסופר שלפני רב הובא מקרה בו השליח שימש עד למעשה הקידושין והוא הכשיר קידושין אלו, משמע, פסק כבית הלל.
באנקדוטה השנייה מסופר על מקרה שאינו בעניין קידושין; אדם שלח סבל להפקיד כד יין לשמירה בחצר חברו, אך החבר שאצלו הופקד הכד כפר בקבלת הפיקדון. המקרה הובא לפני רבי ירמיה שהכיר בשליח הסבל כעד, וחייב את בעל החצר להישבע.[6] המקרה המתואר עוסק בעיקרון, אם שליח בכל עניין שהוא יכול לשמש עד, אפילו העדות קשורה לעצמו.
שני המקרים מלמדים כי החכמים פסקו לפי בית הלל, ועשו שליח לעד הן בקידושין הן במקרים אחרים.
[1]הכתוב בגופן מודגש הוא הלכה
[2]סוקולוף, ערך 'גרב', עמ' 135.
[3]סוקולוף, ערך 'קרפיף', עמ' 507.
[4]סוקולוף, ערך 'כתף', עמ' 273. סבל הנושא משא על כתפו.
[5]קידושין פ"ב מ"א.
[6]על פי ההלכה עד אחד מחוייב בשבועה.