פרק ב – סימון אגדות בגמרא[1]

הלכה א [2]

(סב ע"א) האיש מקדש בו ובשלוחו כו' מניין ששלוחו של אדם כמותו אמ' ר' לעזר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבי' וכי כולן שוחטין אותו והלא אחד הוא שהוא שוחט על ידי כולם אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו ויידא אמר דא ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית וכי כולם היו לוקחין והלא אחד הוא שהוא לוקח על ידי כולם אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו א"ר יוסי שנייא היא שאדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו לית יכיל דאמר רבי זעירא בשם רבי לעזר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שלא מדעתו בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד ובית הלל אומרים השליח עולה משם עד היך עבידא שילח שנים על דעתון דבית שמאי שליח ושני עדים על דעתון דב"ה שלשתן שלוחין ושלשתן עדים א"ר אבון בר חייה נראין דברים בשקידשה בשטר אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו א"ר יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו

אמר רבי בא אתא עובדא קומי רב ועשה שליח עד חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרפיפא דחבריה וכפר ביה אמר רבי פינחס אתא עובדא קומי ר' ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הכתף

אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו ואית מתני' אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו ואם המר ימירינו יפר יפירינו הוינן סברין מימר שאין שלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב וסמך ידו ולא יד בנו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב ורצע אדוניו את אזנו במרצע אדוניו ולא בנו אדוניו ולא שלוחו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב אית תניי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל אדניו כל שהו' בא מחמת אדניו תמן תנינן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ריש לקיש אמר כמחלוקת בגיטין כן מחלוקת בקידושין אמר רבי יוחנן הכל (סב ע"ב) מודין בקידושין שאביה מקדשה לא היה מודה ריש לקיש בנישואין שלא הכל ממנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה על דעתיה דרבי יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח על דעתיה דרשב"ל יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח מתניתא פליגא על רבי יוחנן האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה פתר לה בגדולה והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע הגט לידה פתר לה ביתומה והתנינן אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר פתר לה לצדדין הא מתניתא פתר לה ראשה ביתומה וסופה בשיש לה אב מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו פתר לה כרבי יודה דרבי יודה אמר אין שתי ידים זוכות כאחת

אמר רבי אסי חד רב נפק מן בית וועדא אמ' נפק עובדא כרבי יוחנן וסמכון עלוי לא דהוה צורכא מיסמך עלוי אלא דהוות מן ימא לטיגנא

רב המנונא בשם ר' אסי קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות אביה ממאן לא היא לא אתייא לא כר' יוחנן ולא כרשב"ל אין כר' יוחנן אין כאן מיאון אין כר' שמעון בן לקיש נישואי תורה הן לא אתייא אלא כרבי יוחנן אף על גב דר' יוחנן אמ' הכל מודין בקידושין שאביה קידשה לא היא מודה בה אביה ימאן על ידיה ר' בא בר כהנא ור' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי קידשה לדעת והכניסה שלא לדעת זה היה מעשה ובא אביה והוציאה מגנונה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע סימן הוה לו דהוה ר' יהושע בן לוי פליג על ר' שמעון בן לקיש לית היא פליגא היך מה דר' שמעון בן לקיש אמר תמן לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה כן רבי יהושע בן לוי אמ' הכא לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה על אביה אתא ר' אבא בר כהנא ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי קידשה שלא לדעת וכנסה שלא לדעת זה היה מעשה ובא אביה ועקר קידושיה קידשה לדעת וכנסה שלא לדעת מהו שתאכל בתרומה רב אמר אוכלת ושמואל אמר אינה אוכלת אמר ר' מנא טעמא דרב מכיון שקידשה לדעת חזקה שכנסה לדעת אמר ר' יוסי ביר' בון טעמא דרב שכן משנה ראשונה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה מה נפק מן ביניהון מעשה ידיה על דעתיה דר' מנא כרב מעשה ידיה לבעלה על דעתיה דר' יוסי ביר' בון כרב מעשה ידיה לאביה מתה מי יורשה על דעתיה דר' מנא כרב בעלה יורשה על דעתיה דרבי יוסי ביר' בון כרב מתה אביה יורשה אתא ר' יוסי ביר' בון כרב מתה בעלה יורשה קידשה שלא לדעת והכניס' שלא לדעת מהו שתאכל בתרומה שמואל אמ' אוכלת איתא חמי אילו קידשה לדעת וכנסה שלא לדעת שמואל אמ' אינה אוכלת והכ' הוא אמ' אוכלת שמואל עבד לה כיתומה מתנית' התקדשי לי בתמרה זו וכל מתני' בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו אי איפשי בזו אלא בזו בזו ובזו ובזו מאן תנא ווי"ן רבי יודה ברם כרבי מאיר או בזו או בזו או בזו ר' ירמיה בשם רב התקדשי לי בסלע זו לאחר שלשים אוכלת בתרומה בתוך שלשים יום הרי זו מקודשת אוף ר"ש בן אלעזר מודה בה מה בינה למלווה מלווה לא ניתנה לשם קדושין קידושין לכך ניתנו משעה ראשונה והא תנינן היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה אמר רבי אלעזר מעתה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה תהא מקודשת פתר לה על ראשה ואין על ראשה בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה אמר רבי אלעזר דרבי שמעון בן אלעזר היא דתני התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שאבדה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר מלווה כפיקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר רבי לעזר אתיא דרבי שמעון בן אלעזר כרבי מאיר כמה דרבי מאיר אמר כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן כן ר' שמעון בן אלעזר אמר הכא כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן דהוא פתר לה במלוה שהלווה אמ' לו קח לי חטים ולקח לו שעורים וקשיא מקדשי' בגזילה ר' יוסי בעא ניחא אדם נותן שוה פרוטה על דינר שמא נותן שוה פרוטה על שוה פרוטה אית תניי תני מקדשין בגזילה ואית תניי אין מקדשין בגזילה אמר רבי מנא מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שהוא יכול להצילה מידו מאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שאינו יכול להוציאה מידה רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' שמואל בר רב יצחק מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה ומאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה רבי אבהו בשם רבי יוחנן מתניתא בשאמר לה בפיקדון שיש לי בידך אבל אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך אינה מקודשת עד שיהו כולן קיימין מה בינו למלוה מלוה ניתנה להוציאה וזה לא ניתן להוציאו והתנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה מעתה אפילו נשתייר שם שוה פרוטה לא תהא מקודשת עד שיהו כולן קיימין פתר לה על ראשה ואין על ראשה בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה אמר רבי אבון לא כן סברנן מימר מאן תנא ווי"ן רבי יודה אמר רבי יוחנן דברי רבי יודה נכללין בקרבן אחד (סב ע"ג) ונפרטין בשלשה קרבנות כמא דהוא אמר תמן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות כן הוא אמר הכא נכללין בקידוש אחד ונפרטין בשלשה קידושין התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכה לים או לנהר אינה מקודשת תניה לעני הרי זו מקודשת מכל מקום לא נכנס לתוך ידה כלום הכא את אמר מקודשת והכא את אמר אינה מקודשת אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן רוצה היא מקודשת ותראה עושה טובה לעני א"ר פינחס ואתיא או כר' זעירא או כרבי אילא דתני אומר הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הילך דינר זה שתה בו אין חוששין על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך אבל אם אמר לו צא וקח לך ככר ואני נותן לך דמיו צא וקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמיה חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך א"ר זעירא נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל זכה לבעל הבית משלח חנווני וחוזר זכה לעצמו אוף הכא על דעתיה דרבי זעירא הבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני אמר רבי הילא העני זכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו מה נפק מן ביניהון היה חנווני חרש על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש על דעתיה דרבי הילא חשש היה הפועל חרש על דעתיה דרבי הילא לא חשש שאין זכיות לחרש על דעתיה דר' זעירא חשש חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת במה קידשה רבי חגיי בשם רבי פדת רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע א"ר יוסי אילו איתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף כינסי לי סלע זו ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת אם משנתנה לה רצת מקודשת לא רצת אינה מקודשת הילך סלע זו שאני חייב לך ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי רצת מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אם משבאת לתוך ידה אמרה לה הרי את מקודש' לי אף על פי ששניהן רוצין אינה מקודשת כיצד יעשה יטלינו ממנה ויחזור ויתנינו לה ויאמר לה הרי את מקודשת לי התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקודשת היה בו דינר רע הרי זו מקודשת והוא שיחליף היה מונה ראשון ראשון ומשליך לתוך ידה יכולה היא שתחזור בה עד שעה שישלים רבי לעזר אומר מקודשת בראשון והשאר על תנאי רבי יוחנן אמר לכשישלים אמר דין חזר ביה רבי יוחנן חד בר נש ערבונא יהיב לחבריה וכפר ביה חבריה רבי בא ורבי הילא ורבי יעקב בר אחא תלתיהון אמרין זרע פשתן היה ומקצת דמים נתן לה אתא עובדא קומי רבי יוחנן אמר או יתן לו בכל מקחו או ימסור אותו למי שפרע רבי חייה בר יוסף אמר או יתן לו בכל ערבונו או ימסור אותו למי שפרע מודה רבי חייה בר יוסף לרבי יוחנן במקח שאין דרכו להיקנות חציים כגון פרה וטלית ואשה דרכה להיקנות חציין ר' חגיי ורבי יודן תריהון אמרין מקח דרכו להיקנות חציין ואשה אין דרכה להקנות לחציין

הלכה ב

(סב ע"ג) התקדשי לי בכוס זה של יין כו' בכוס זה ובמה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת ואם לאו אינה מתקדשת זכה בו ובמה שבתוכו אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת ואם לאו מתקדשת לא זכת אלא במה שבתוכו בלבד ר"ש או' אם הטעה לשבח מקודשת א"ר יוחנן מודה ר"ש שאם הטעה לשבח יחסים אינה מקודש' א"ר יוסה מתנית' אמרה כן ע"מ שאני כהן ונמצ' לוי ניחא כהן ונמצא לוי לוי ונמצ' כהן יכולה היא מימר לא הוינא בעייא די רוחיה רבא עלי ניחא בן כרך ונמצא בן עיר בן עיר ונמצא בן כרך יכולה היא מימר בעייא הוינא מצטנעא על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק ניחא קרוב ונמצא רחוק רחוק ונמצ' קרוב יכולה היא מימר בעייא הוינא מטרפסא אזלה מטרפסה אתייא על מנת שיש לי בת או שפחה גודלת ואין לו ניחא על מנת שיש לי ואין לו הגע עצמך שהיה לו בסוף העולם אמר רבי בא בר ממל כיני מתניתא בת לגודלתיך ושפח' לשמשותיך

הלכה ג

(סב ע"ג) האומ' לשלוחו צא וקדש לי אשה פלוני כו' מתניתא דלא כר' לעזר ברם כר' לעזר לעולם הרי היא מקודשת עד שיאמר לו אל תקדשינה לי אלא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר הרי זו מקודשת אוף ר' לעזר מודה בה שאינו אלא כמראה לה מקום אוף רבנין מודיי בה שאינו אלא כמראה לה מקום

הלכה ד

(סב ע"ג)  המקדש את האשה כו' תנינן מומין באילו נדרים אמרו רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק נדרה שלא לוכל בשר ושלא לשתות יין ושלא ללבוש בגדי צבעונין א"ר זעירא כלי פשתן הדקים הבאין מבית שאן ככלי צבועין הן א"ר יוסי מתנית' בשאמ' לה על מנת שאין עליך נדרים אבל אם אמ' לה על מנת שאין ליך נדר אפילו נדרה שלא לאכול חרובין נדר הוא הלכה אצל הזקן והתיר לה הרי זו מקודשת אצל הרופא וריפאה אינה מקודשת מה בין זקן מה בין רופא זקן עוקר את הנדר מעיקרו רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא אית תניי תני אפילו הלכה אצל הזקן והתיר לה אינה מקודשת מתניתא דרבי לעזר דתנינן תמן א"ר לעזר בדין היה אפילו נדר שהוא צריך חכם שהזקן עוקר הנדר מעיקרו ולמה אסרו נדר שהוא צריך חקירת חכם מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם אית תניי תני מותרת להינשא בלא גט ואית תניי תני אסורה להינשא בלא גט הוון בעיי מימר מאן דמר מותרת להינשא בלא גט רבי לעזר ומאן דמר אסורה להינשא בלא גט רבנין כולה רבנין מאן דאמר אסורה להינשא בלא גט רבנין מאן דאמר מותרת להינשא בלא גט שמתוך (סב ע"ד) שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל הזקן והוא מתיר לה את נדרה והיא אינה הולכת לפום כן מותרת להינשא בלא גט מאי טעמ' דמאן דמר אסורה להינשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה וקידושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באין לידי מזירות לפום כן אסורה להינשא בלא גט כנסה סתם רשב"ל אמר מתניתא בשקידשה על תנאי וכנסה סתם אבל אם קידשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה ר' יוחנן אמר אפילו קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה וא"ר חייה בשם רבי יוחנן וצריכה ממנו גט אפילו קידשה על תנאי וכנסה על תנאי ר' זעורא בעא קומי ר' מנא קידשה סתם וגירשה מן האירוסין מה אמר בה רשב"ל בעא נישמעינה מן הדא היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראייה הא אם הביא ראייה יש לה כתובה מה חמית למימר בשקידשה סתם וגירשה מן האירוסין מה אנן קיימין מן דבתרה בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון ואם במתנ' אף מומין שבגלוי טוען הוא אמרין חברייא קומי ר' יוסה אמור דבתרה ותהא פליגא על רשב"ל נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראייה הא אם הביא הבעל ראייה אין לה כתוב' והיך רשב"ל אמר יש לה כתובה ר' כהן בשם רבנין דקיסרין מתניתא בשכנס ולא בעל מה דאמר ר' שמעון בן לקיש בשכנס ובעל אני אומ' נתרצה לו בבעילה שכל המומין הפוסלי' בכהנים פוסלין בנשים הוסיפו עליהן באשה ריח הפה וריח הזיעה ושומא שאין בה שיער ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בן חנינה בעור הפנים שנו והתנינן בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון וזו לא מן המומין שבגלוי הוא תיפתר בההיא דמטמרה לה תחות קלוסיתה דראשה תני שומא שיש בה שיער בין גדולה בין קטנה בין בגוף בין בפנים הרי זה מום ושאין בה שיער בפנים מום בגוף אינה מום בד"א בקטנה אבל בגדולה בין בגוף בין בפנים הרי זה מום עד כמה היא גדולה רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי רבי לעזר בשם ר' חנינה כגון הדין דינר קורדיינא שיעורו כחצי זהוב כל שהוא רבי רדיפה רבי יונה רבי ירמיה שאל אשה קרחת ושוטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן בעיי מישמעינה מן הדא הוסיפו עליהן באשה ריח הפה וריח הזיעה ושומא שאין בה שיער ולא אדכרון קרחה סברין מימר שאינו מום אתא ר' שמואל בריה דרבי יוסה בי רבי בון בשם רבי ניסא מום הוא לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה מום בזה ואין מום בזה אבל דבר שהוא נויי בזה ומום בזה כגון הדא קרחתה אף על גב דהוא מום לא תנינתה תדע לך שהיא כן הרי זקן הרי נויי באיש ומום באשה ולא תנינן יתר עליהם באשה זקן הרי דדים הרי נויי באשה ומום באיש ולא תנינתה יתר עליהם באיש דדים

הלכה ה

(סב ע"ד) המקדש שתי נשים בשוה פרוטה כו' תני וכולן שבעלו קנו ר"ש ורבי יהודה אומ' משום ר"ש וכולן שבעלו קנו שלא היתה בעילתו אלא לשום קידושין הראשונים אם קנו רבי חייה בשם רבי יוחנן קנו לחומרין רבי חייה בשם רבי יוחנן כל תניי שהוא מעשה מתחילתו מקודשת לחומרין רבי מנא בעא קומי דרבי יודן מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל דלא כרבי שמעון רבי יודן בשם רבי יוחנן מקודשת לחומרין היך עבידא הרי אני מקדשך בבעילה על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי חייה בשם רבי יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעו' לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד לו מקחו נישמעינה מן הדא והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין הרי זה חייב תני רבי חייה אם יש לו יין חייב ליתן לו רבי שמואל בר רב יצחק שלא אמר לתמן הוון ידעין דהורי רבי חייה בשם רבי יוחנן קידושי מלוה לחומרין ובאיש לרבי זעירא למה בגין דהוון מחמרין וקליל עליהון א"ר יוסה בי רבי בון בקולא הוון נהיגין ואחמר עליהון שאם בא אחר וקידשה תפשו בה קידושין אמר רבי יודן בי רבי חנן ערוה שאינה ערוה תופש את שאינה ערוה

הלכה ו

(סב ע"ד) המקד' אשה ובתה כו' א"ר חייה בר בא את ש"מ חמש את ש"מ שחמש נשים מתקדשו' כאח' שהאשה מקבלת קידושיה וקידושי חבירתה ומקדשין בגזילה ומקדשין בפירות עבירה ואין קידושין תופסין בעריות א"ר לעזר באחיות לא קידש ובחטאו' כיפר היך עבידא שחט שתי חטאות לשם חטאת אחד המזבח בורר את הראוי לו שתיהן אסורות באכילה שחט שני אשמות לשם אשם אחד המזבח בורר את הראוי לו שניהן אסורין באכילה רבי זעירא בשם רבי יוחנן שחט את הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר שאינו הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח שמו הבא אחריו אבל שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה ובפסחים לא כיפר שאין הפסח בא אלא לאכילת בשר ודלא כר' נתן דר' נתן אמ' יוצאין בזריק' בלא אכילה

הלכה ז

(סב ע"ד) המקדש בחלקו כו' ר' לעזר אמר דברי הכל רבי יוחנן אמר במחלוקת תמן תנינן הבכור מוכרין אותו תמי' חי ובעל מום ושחוט ומקדשי' בו את האשה רבי יהודה בן פזי בשם ר' יהושע בן לוי חי לא שחוט וא"ר יודה בר פזי ר"מ יליף כל הקדשין מן מעשר בהמה מה מעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה רבי יודה יליף כל הקדשים מן הבכור מה הבכור מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים מקדשין בהן את האשה מחלפה שיטתיה דרבי יודה בן פזי תמן הוא (סג ע"א) אמר בין חי בין שחוט והכא הוא אמר חי לא שחוט תמן בשם גרמיה ברם הכא בשם רבי יהושע בן לוי אפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה במקדש בחיים ובראוי ליפול לו לאחר שחיטה מה טעמא דרבי יהושע בן לוי ובשרם יהיה לך כחזה התנופה מה טעמא דרבי יודה בן פזי והיה לך אפילו לאחר שחיטה מה מקיים ר' יהושע בן לוי והיה לך ריבה לו הוייה אחרת שיהא הכל נאכל לשני ימים ולילה אחד תמן תנינן חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות פטורין מן הדמאי תני וכולם שיקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם מה שעשה עשוי רבי לעזר אמר חוץ משירי מנחות רבי ירמיה אמר השאר במחלוקת רבי יוסה בעי היי דא מחלוקת מה אנן קיימין אין כרבי מאיר הוא מעשר שני היא שירי מנחות לא עשה כלום אין כרבי יודה מה שעשה עשוי אמר רבי מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי חזקיה יתיב מתני המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלין אינה מקודשת רבי לעזר אמר דברי הכל רבי יוחנן אמר במחלוקת ואמרית ליה מנן שמיע לך הדא מילתא אמר לי מר' ירמיה ואמרית יאות דהוא שמע הדא דר' לעזר ר' לעזר דברי הכל הוא דאמר במחלוקת רבי יוסי דלא שמיעא ליה צריכה הוא דו אמר היי דא מחלוקת אין כר' מאיר היא מעשר היא שירי מנחות לא עשה כלום אין כרבי יודה מה שעשה עשוי

כד דמך ר"מ גזר רבי יודה ואמר אל ייכנסו תלמידיו של רבי מאיר כאן דחק סומכוס ועאל אמר המקדש בקדשי קדשים ואשה נכנסת היא לעזרה אמר ליה במקדש על ידי שליח

במה קידשה רבי לעזר אמר בגופו רבי יוחנן אמר בטובת הנייה שבו או נאמר ולא פליגין מה דאמר רבי לעזר בגופו בחזקת טובת הנייה שבו רבי חזקיה רבי ביבי בשם רבי לעזר מקדשין בפרוטה של מעשר שני במעשר שני רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא עלת על דעתו לעבור על דברי תורה אמר ר' זעירא אחת לא עלתה על דעתו ואחת לא עלתה על דעתיה אמר רבי יונה המקדש לא עלת על דעתו ומעשר שני לא עלת על דעתיה אמר רבי אבין הקדש לא עלת על דעתו ולא עלת על דעתיה מעשר שני עלת על דעתו ולא על דעתיה רבי יוסה בשם רבי פדייה הקדש מזיד יוצא לחולין בלא פדיון והא תני בשגגה פרט למזיד הדא דאת אמר לחומש ולקרבן הא לצאת מוציא רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה מיעוט שלמים יוצאין לחולין בלא פדיון והא תני מקדשי לא כל קדשי הדא דאת אמ' לחומש ולקרבן הא לצאת מוציא תמן תנינן בהמה שנמצא' מירושלם ועד מגדל עדר לכל רוח ר' הושעיה רבה אמר לבא בדמיהם שנו אמר ליה רבי יוחנן ואומרין לו לאדם צא ומעול בקדשים אלא באחת הילכו בהן אחר הרוב אם רוב זכרים עולות ואם רוב נקיבות זבחי שלמים ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולו' וקשיא יש חטאת קריבה עולה אמ' רבי חנינה תנאי בית דין הוא על המותרות שייקרבו עולות אמר רבי יוסי לרבי יעקב בר אחא ואין זה מזיד אמ' ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד אמר רבי זעירה כמה דאת אמר תמן תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות

הלכה ח

(סג ע"א) המקדש בערלה ובכלאי הכרם כו' פטר חמור רבי לעזר אמר מקדשין בו את האשה רבי יוחנן אמר אין מקדשין בו את האשה רבי אימי בשם רבי לעזר פטר חמור מקדשין בו את האשה מקל וחומר מה אם הבכור שאינו מוציא מידי איסורין בחייו את אמר מקדשין בו את האשה זה שהוא מוציא מידי איסורין בחייו לא כל שכן מה נפיק מן ביניהון עבר ופדייו שלא מדעת הבעלים ר' לעזר אמר אינו פדוי רבי יוחנן אמר פדוי מתניתא מסייעה לרבי לעזר ופליגא עלוי מתניתא מסייעא לרבי לעזר הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל וסופא פליגא עלוי שאף על פי שאין לו בן עכשיו יש לו בן לאחר זמן מתניתא פליגא על רבי לעזר פטר חמור אין מקדשין בו את האשה פתר לה רבי לעזר לאחר עריפה דאמר רבי לעזר הכל מודין לאחר עריפה שאינו פדוי פטר חמור אין מקדשין בו את האשה ורבי שמעון מתיר הדא פליגא על רבי לעזר בתרתיי אין בחיי דפליגא עלוי מן רבנין אין לאחר עריפה פליגא עלוי מרבי שמעון רבי חנינה בשם רבי יודן תיפתר שמת ערפו אסור בהנייה ור"ש מתיר עריפה עריפה מה עריפה שנ' להלן עורפו וקוברו ואסור בהנייה אף עריפה שנ' כאן עורפו ואסור בהנייה על דעתיה דר' לעזר ניחא בחייו הוא מתיר צריך שיהא אסור על עריפה על דעתיה דרבי יוחנן וקשיא בחייו הוא אסור לא כל שכן לאחר עריפה אתא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי זעירא בשם רבנין על דרבנין צריכ' שלא תאמ' הואיל והקישתה התורה עריפתו לפדיונו מה פדיונו יוצא לחולין אף עריפתו יוצא לחולין מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין ואסור בהנייה התיבון הרי טבל טבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין וא"ר בא רב הונא בשם רבי האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה רבנין דקיסרין בשם ר' ירמיה כך משיבין חכמים לרבי שמעון מצינו דבר טעון פדיון מותר בהנייה התיבון הרי בכור אדם טעון פדיון ומותר בהנייה מכרן וקידש בדמיהן מקודש ר' חגיי בשם ר' זעירא בשאין דמיהן א"ר חנינה זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה

הלכה ט

(סג ע"א) המקד' בתרומו' ובמעשרו' כו' ר' יוסי בן חנינה אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה מה טעמא דרבי יוסי בן (סג ע"ב) חנינה ואיש את קדשיו לו יהיו מה עבד לה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה מתנית' תא פליגא על ר' יוסי בן חנינה קונם כהנים ולויים נהנין לי יטלו על כרחו פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי יטלו אחרים מתניתא פליגא על רבי יוחנן האומר הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בתי כהן פתר לה ברוצה ליתנו לשני כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אומ' לו הילך סלע זה ותן כולו לבן בתי כהן בעון קומי רבי זעירא בהדא כהן לישראל אסור מה דרבי יוסי אמר לא אגיבון רבי חזקיה בשם ר' אחא אכין אמר לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין אף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים והמסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילל ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומותן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן אמר הכתוב ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו וגו' והמקום מביא עליהן שלש פורעניו' הדא היא דכתי' לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער מתניתא פליגא על רבי יוחנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן

הדרן עלך האיש מקדש