עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

סיפור זה כקודמו מתאר את מערכת היחסים בין אנשי ציפורי ובין רבי חנינה על רקע אסונות. בסיפור הקודם דובר במגפה ובסיפורנו - עצירת גשמים. הסיפור בנוי משלוש תמונות שסדר זמן התרחשותן כרונולוגי אך לא ברצף, כלומר בין תמונה לתמונה עבר משך זמן.

 

תמונה ראשונה

מסופר שבציפורי קבעו תענית על עצירת גשמים, אך גשם לא ירד, ואילו בדרום קבע רבי יהושע בן לוי תענית, וירד גשם. הבנתם של אנשי ציפורי היתה שבדרום ירדו גשמים בזכותו של רבי יהושע בן לוי, והאשימו את רבי חנינה שאין די באישיותו ובהנהגתו כדי להביא גשמים.[2]

תמונה שנייה

שוב עלה צורך לקבוע בציפורי תעניות, והפעם רבי חנינא הזמין את רבי יהושע בן לוי להשתתף עימו ועם אנשי ציפורי בתפילות התענית. החכם הדרומי הגיע, ושניהם יצאו לתפילת הציבור בתענית, אך גשם לא ירד.

בתענית הקודמת בני ציפורי הם שהגיבו בהאשמת רבי חנינא על כך שלא ירד גשם, הפעם רבי חנינא הוא שהגיב על אי ירידת הגשם. בתחילת דבריו הבהיר שלא החכמים הם שמורידים גשם או עוצרים אותו, לא בזכותם יורדים גשמים. ולאחר מכן הוכיח את אנשי ציפורי כי לעומת הדרומיים ש'ליבם רך ושומעים דברי תוכחה ומכניעים עצמם' הם, אנשי ציפורי, ליבם קשה ושומעים דברי תורה ולא מכניעים את עצמם'. דברי הכיבושין נועדו להדגיש לאנשי ציפורי הם לא שינו את התנהגותם המוסרית, לא הכניעו עצמם בתשובה מלאה. מתוך דבריו מובן כי רק אם יבחנו עצמם וישנו את דרכם, האל יוריד גשמים.

תמונה שלישית[3]

רבי חנינא עמד להיכנס לביתו, כנראה,[4] ראה את השמיים חלקים, היינו גשם לא עמד לרדת, ואפשר שאמר כאשר פניו עדיין מופנים כלפי השמים: 'עד כדון הכין'? שאלתו משקפת את כאבו על המצב, תחושה שלא הפגין בפני אנשי ציפורי, אך בהיותו לבדו עלו רחמיו עליהם, שכן עצירת הגשמים משמעה בצורת ובעקבותיה רעב.

בעל האגדה מסר ש'מיד נחת מיטרא'; רבי חנינא לא לימד זכות על העם הסובל, רק הביע צער שעדיין לא יורד גשם, והאל נענה לו לצערו ולתפילה שנבעה מצער זה. תמונה זו עומדת בסתירה לטענתו של רבי חנינא שהגשם אינו יורד בזכותם של חכמים אלא כתוצאה של חזרת הקהילה בתשובה.

רבי חנינה ער לסתירה שבמעשהו ומסיבה זו נדר שלא לנהוג כך בעתיד ואמר: 'מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה'. את דבריו של רבי חנינא ניתן להבין בשתי אופנים:

א.     חזרה בתשובה הינה חוב של העם לאל. כתוצאה מבקשת החכם שירדו גשמים לא חזר העם בתשובה, ונמצא שהעם לא שילם חובו לאל.

ב.     האל הוריד מטר כתוצאה מזכויותיו של רבי חנינא ונמצא רבי חנינא חב לאל על מעשה זה.

---

[1] במקור נכתב 'מתכנעין'; שימוש בבניין התפעל מעיד על פעולה חוזרת (הפועל מפעיל את עצמו), ובמקרה זה הדרומיים הכניעו עצמם. השורש כנ"ע בהתפעל אינו מקובל בימינו, ולכן נבחר תרגום זה.

[2] מדרך הניסוח "רבי חנינא עצר מיא מן ציפוראיי" אפשרית ההבנה כי רבי חנינא פעל לעצירת הגשמים על ידי קטרוג על אנשי ציפורי. וראו את בעל קורבן העדה המייחס לאגדה זו את אמירתו של רבי חנינא "ואנו כמה זמרי יש בדורנו"

[3] יש לתת את הדעת כי אין ודאות שמדובר ברבי חנינא, זיהוי הדובר כרבי חנינא עולה מהצמדת התמונה לקודמותיה. אין גם ודאות שיש רצף בתמונה. נראה שהעמדת התמונה כאן היא עריכה ודאית.

[4] הניסוח אינו מעיד כי תמונה זו עוקבת ורצופה בזמן לקודמתה, ייתכן שזמנה הוא באחד הימים כשהייתה בצורת ואולי אפילו אחרי שכל התעניות הסתיימו.