עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילה

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשת בחוקותי פרשה לה ד"ה (יב) ונתתי גשמיכם עמ' 831 – 832

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה הקודמת הובאה בעקבות קביעת התוספתא[1] כי ניתן לבקש גשמים לאילן עד פרוס הפסח ולבורות לשיחין ולמערות עד פרס העצרת. כמו כן הובהר בה כי בקשת גשמים בעתות אלו יש בה משום בקשה לנס.

באגדה שלפנינו מבארים רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פפא בשם רבי אלעזר כי קיימת מציאות שבה האל מביא גשמים שלא בעיתם בזכות מעשי האדם הבודד הנזקק לגשם. אפשרות זו קיימת גם כלפי עשב אחד או שדה אחד, אף כי לא ברורה האפשרות 'מעשה של זכות' הקיימת לשדה או לעשב.[2]

את דבריו סומך רבי אלעזר על דרישת הפסוק 'שַׁאֲלוּ מֵיְהֹוָה מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ יְהֹוָה עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה' (זכריה י' א'). מפתיחת הפסוק ניתן להבין כי קיימת אפשרות שהאל יוריד מטר גם בתקופה שלאחר המלקוש. לאור סיומו של הפסוק מסייג בעל המדרש אפשרות זו וסבור כי אינה קיימת לכלל העולם, אלא אפשרית לאדם היחיד הנצרך לגשם וכן לעשב או השדה הבודד.

---

[1]תענית (מהד' ליברמן) פ"ב ה"ט עמ' 332.

[2] בעל קרבן העדה (על הדף) מפרש עניין זה: 'ושלשתן בפסוק אחד. כלומר בזכות אדם אחד שיש לו עשב אחד בשדה אחת', היינו הזכות היא לאדם, ובזכותו גם הם נהנים. בעל עלי תמר מצטט את יפה מראה הקושר את הזכות להפרשת מעשרות, ומפרשנותו עולה כי מעשה האדם משפיע על העשב ועל השדה.

רש"י מפרש את הדברים בדרך שונה, הוא יוצר מעין הדרגה: 'יכול לכל, כלומר, יכול, אין נותן מטר אלא אם כן הכל צריכין לו. אפילו בשביל אחד. אי לאיש יכול לכל שדותיו - כלומר, אינו יורד עד שהוא צריך לכל שדותיו. תלמוד לומר שדה - אפילו אינו צריך אלא בשדה אחד. אי בשדה יכול עד שיצטרך לכל השדה, אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד, בשביל ירק אחד יורד עליו מטר'. ראו רש"י בבלי תענית ט ע"ב מד"ה יכול לכל עד ד"ה אי בשדה יכול וכו'.