עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 178

 

מקבילות

ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ה דף יד ע"ג עמ' 75

תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"ו הכ"ב עמ' 39 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1]נאמר: 'מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה ענו אחריו אמן ...'.[2] האגדה מבארת מדוע לא אמרו אמן בבית במקדש.[3]

באמירה 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ישנה הבעה מפורשת של ברכה לאל.לדברי בעל האגדה המקור לברכה הוא הפסוק 'וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה' (נחמיה ט' ה).[4] הלויים הנזכרים ברישא של הפסוק קראו לעם לברך את האל והוסיפו '... מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם', ומכאן דרשו חז"ל כי זו ברכה שצריכה להיאמר לעד בבית המקדש, יש לחזור עליה בכל פעם שמברכים.

בהמשך האגדה נשאל: 'ומניין על כל ברכה וברכה', כלומר, מניין שהיו אומרים על כל ברכה וברכה שבתפילה ולא רק בסופה של התפילה. והתשובה נלמדה מהסיפא של הפסוק 'וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה'. המילה 'וּמְרוֹמַם' נדרשת שלא כפשוטה אלא כפועל בציווי, היינו, יש לְרוֹמֵם את האל על כל ברכה.

האגדה משקפת מציאות לפיה הברכות בבית המקדש היו שונות מאלו שמחוצה לו. מברכים 'אמן' מחוץ לבית המקדש, ובבית המדרש מברכים: ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

---