עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

פסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים) פיסקא כד – שובה עמ' 364 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו חותמת את העיסוק במידת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' של הקב'ה בעקבות הפסוק 'וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב  חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה' (יואל ב' י"ג). פסוק שאותו משלב זקן על פי המשנה[1] בדברי כיבושין שאומר לציבור ברחובה של עיר. ואפשר כי מדרשו של רבי מאיר פותח נושא שנגזר מהיות האל ארך אפיים, והוא התנהלות האל כלפי עם ישראל.

רבי מאיר דרש את הפסוק 'כִּי הִנֵּה יְהֹוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ... ' (מיכה א' ג').[2] הפסוק כפשוטו מתאר את האל יוצא להעניש, לדון לכף חובה את יהודה וישראל על פשעם וחטאתם.[3] אולם רבי מאיר דרש את הפסוק באופן מטאפורי; האל יצא ממקומו, ממידת הדין שבה נמצא אל מידת הרחמים.[4]

פרשנים מתלבטים כיצד יוצא האל ממקומו[5] והולכים בעקבות פירוש רש"י 'כי יצא מכיסא הדין לכיסא הרחמים'.[6] בעל יפה מראה הוסיף כי חמלתו של האל על ישראל היא כשהם חוזרים בתשובה.

ספק אם רבי מאיר דרש את הפסוק בהקשר לתעניות ציבור, אולם נראה שבעל הסוגיה שילב כאן את המדרש כדי לחתום את נושא האגדות שעוסקות ב'ארך אפיים' בנחמה, ואפשר שפתח את נושא התנהלותו כלפי ישראל בתפיסה שאל מתייחס לעם במידת הרחמים.

---