|
מועד שאילת הגשמים תענית פ"א ה"ג דף סד ע"א עמ' 706 |
|
| מקור | תרגום |
| אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי. | אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי |
| הכל מודים בשבעה-עשר | הכל מודים בשבעה עשר |
| שהוא זמן כימה לשקע. | שהוא זמן כימה לשקע |
| שבו ירד מבול לעולם. | שבו ירד מבול לעולם |
| מה טע'. | מה טעמא |
| "ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה". | ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה |
עדי נוסח
לא נמצאו.
מקבילות
לא נמצאו.
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו.
סוגה
מימרה ומדרש.
עיון קצר באגדה
עניינה של משנתנו[1] הוא הזמן בו שואלין את הגשמים, ומובאת בה דעתו של רבן גמליאל הסבור כי בשבעה בחודש חשון הוא הזמן המתאים לשאילת גשמים. התאריך הבא חמישה עשר יום אחרי יומו האחרון של חג, וזהו פרק זמן שיש בו כדי שיגיע אחרון עולי הרגל לנהר פרת. המשנה העוקבת[2] מבארת את סדר התעניות שיש לנהוג במקרה שלא ירדו גשמים עד שבעה עשר בחשון.
שבעה עשר בחשון הינו תאריך משמעותי לעניין 'רביעה', כלומר הם גשמי היורה. בתוספתא[3] מובאת השאלה 'מימתיי שואלין את הגשמים' והתשובה היא 'משתגיע זמנה של רביעה'. זמנה של 'רביעה' נחלק לשלושה,[4] ועל תאריכיהם ישנה מחלוקת בין רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי. ראו בטבלה להלן את מחלוקתם:
| רביעה בכירה | רביעה בינונית | רביעה אפלה | |
| ר' מאיר | ג חשון | ז חשון | יז חשון |
| ר' יהודה | ז חשון | יז חשון | כג חשון |
| ר' יוסי | יז חשון | כג חשון | א כסלו |
התאריך החוזר בדברי החולקים הינו התאריך שאותו גם קובעת המשנה כיום בו מתחילה סדרת התעניות לירידת גשמים – י"ז בחשוון.
רבי אבמרי אחיו של רבי יוסי מסביר את ייחודו של התאריך; יום זה הוא היום בו זימן האל את 'כימה לשקע'; על כימה[5] מסופר: 'שבשעה שהקב"ה ביקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם... ' .[6]
תאריך המבול מצוי במחלוקת בין רבי יהושע לבין רבי אליעזר; לגרסת רבי יהושע 'אותו היום שבעה עשר באייר היה ... רבי אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה...'.[7]
כמו כן אמר רבי אבמרי אחיו של רבי יוסי: 'הכל מודים בשבעה-עשר', וכוונתו שאין מחלוקת בין חכמים כי י"ז בחשוון הוא היום שבו החל המבול לפי דעתו של רבי אליעזר, והוא משמש כיום משמעותי לעניין תענית על עצירתם של גשמים.
[1] תענית פ"א מ"ג.
[2] תענית פ"א מ"ד: 'הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין שלש תעניות אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה'.
[3] תוספתא (מהד' ליברמן) תעניות פ"א ה"ב עמ' 322. דברי התוספתא מובאים גם בסוגיה.
[4] 'בכירה' – היא הראשונה; 'בינונית' – היא האמצעית; 'אפילה' – האחרונה, כפי שנאמר על תבואה המאחרת להבשיל. ראו שמות ט' ל"ב.
[5] כימה הוא צביר כוכבים שעין האדם מסוגלת לראות רק בין שישה לשמונה כוכבים המצויים בו. כבר נאמר בבלי: 'מאי כימה? אמר שמואל: כמאה ככבי' (ברכות נח ע"ב). על כימה ככוכב ראו עמוס ה ח' ואיוב ל"ח ל"א.
[6] בבלי שם, שם.
[7]במקרא נכתב: 'בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ' (בראשית ז' י"א). רבי יהושע קבע 'אייר' כי בתקופת המקרא זהו החודש השני, ואילו רבי אליעזר קבע חשוון על המקובל בלוח העברי שנקבע עם שיבת ציון. על המחלוקת ועל תיארוכה ראו בבלי ראש שנה יא ע"ב.